הפצת שנאה לגיטימית עבר והווה / ק.בנימין

עבר והווה / ק. בנימין

1. הפצת שנאה - לגיטימית

בית המשפט העליון בספרד זיכה ארבעה ניאו-נאצים שניהלו חנות ספרים והוצאה לאור בברצלונה, והחליט שהם לגיטימיים. הארבעה ערערו לבית המשפט העליון לאחר שבית משפט במחוז קטלוניה דן אותם לשלוש וחצי שנים ולשנתיים מאסר בגין עריכה והפצה של עשרות ספרים המצדיקים את השואה הנאצית ובאשמת ניהול ארגון שתומך באידיאלים של הרייך השלישי. העסק שניהלו היה קן פורה להפצת האידיאולוגיה הנאצית באמצעות ספרים, סרטונים, דגלי צלב קרס, פסלונים של היטלר וגם פוסטרים, כרזות ואפילו תמונות ממוסגרות מוכנות לתלייה על קיר הסלון.
בית המשפט העליון במדריד, בניגוד לבית המשפט בברצלונה, זיכה את הארבעה מאשמת הסתה לגזענת והפצת חומר הנוגד את רוח החופש וזכויות האדם. לדעת השופטים המלומדים, החוקה הספרדית אינה אוסרת על תמיכה באידיאולוגיה זו או אחרת וסבורה, כי אין להעניש משפטית אנשים בעלי אמונות ודעות חריגות. עוד החליטו השופטים, כי הפצת החומר התומך בהשמדה הנאצית נחשבת לעבירה פלילית רק כאשר היא מסיתה למימוש הרעיון, ויוצרת אווירה עוינת העלולה להסתיים במעשי אלימות.
הדאגה האמיתית העולה מהסיפור הזה היא נקודת המבט הסלחנית של מערכת המשפט הספרדית. במדינה בה טרם הגלידו פצעי העבר מידו הקשה של הדיקטטור פרנקו, אמורה המערכת המשפטית להתייחס ברצינות רבה יותר ללקחים מפשעי ההיסטוריה דוגמת השואה. במדינה בה נאבקים אזרחים לפתיחת קברי אחים, לחשיפת גופות יקיריהם ולפתרון תעלומת מותם הטרגי מימי מלחמת האזרחים ועידן הדיקטטורה, אמורה מערכת הצדק להבין יותר לליבם ולרגשותיהם של השורדים.
אך הביקורת הקשה על ההחלטה הזו לא נובעת רק מארועי העבר אלא גם מהמציאות דהיום. לעומת אוזלת ידו של החוק מול התארגנות ניאו-נאצית כזו או אחרת, נוהגת ספרד ביד קשה והחלטית נגד פעילי הארגון הבדלני אי.טי.א, התומכים במדינה עצמאית לחבל הבאסקים והיפרדות ממדריד. האם הפצת עקרונות המחתרת הבאסקית היתה מתקבלת בהבנה זהה?
ביטול ההחלטה של בית המשפט בברצלונה מ-2009 עורר את דאגתם של יהודי ספרד. הפדרציה של הקהילות היהודיות בספרד, הצטרפה לדרישתה של פרקליטות מחוז קטלוניה נגד פשעים על רקע גזעני, שביקשה מבית המשפט העליון להתאים את הקריטריונים, לפיו הוא פועל בדומה לאלו של עקרונות המשפט האירופאי. לפי עקרונות אלו, עליהם חתומה ספרד, הכחשת השואה ודברי הסתה לשינאה על רקע גזעני, ולא רק מעשי פרובוקציה, נחשבים לעבירה על החוק.

2. לא לצחוק בדרך אל הבנק

ברוב גדול - 82 לעומת 7 ו-16 שנמנעו - החליט הפרלמנט של ליטא על תשלום של כ-53 מיליון דולר כפיצוי על רכוש יהודי שנשדד בתקופת השואה והוחרם לאחר מכן על ידי השלטון הקומוניסטי. החלטה היסטורית, ללא כל ספק, כי זו הפעם הראשונה ששלטונות ליטא החליטו לשלם פיצוי כלשהו ליהודים.
החלטה היסטורית - וקוץ בה. ואפילו קוצים רבים. כי, ראשית, זהו אמנם הסכום הראשון שליטא תשלם כפיצוי - אך גם האחרון. מדובר, על פי החלטת הפרלמנט, בתשלום חד-פעמי ובעתיד לא יתקבלו יותר כל תביעות להחזרת רכוש כלשהו. שנית, באשר לסכום שנקבע - אשר על פי השלטונות של ליטא מהווה כ-30 אחוזים משוויו של הרכוש הקהילתי שנשדד (ועל פי המקורות של ארגון יוצאי ליטא בישראל מהווה בערך אחוז אחד בסך הכל) - הרי שהוא ישולם במשך עשר שנים. מ-2013 ועד ל-2023.
ולמי יועברו התשלומים השנתיים? לקרן מיוחדת שתייצג את הקהילה היהודית בליטא, על כל זרועותיה, למטרות דת, תרבות, בריאות, ספורט, חינוך ומדע.
כאן יצוין, כי בליטא, שבה חיו לפני מלחמת העולם השניה יותר מ-220 אלף יהודים (מהם הושמדו יותר מ-90 אחוזים - שיעור הקרבנות הגבוה ביותר באירופה - על ידי הגרמנים והליטאים עצמם, שאפילו לא חיכו עד שהגרמנים ייכנסו למדינה והחלו לטבוח ביהודים מיוזמתם), גרים היום כארבעת אלפים יהודים.
ועוד פרט קטן: סכום של פחות ממיליון דולר (!) מתוך הסכום הכולל מיועד לסייע ליהודים יוצאי ליטא שסבלו מהרדיפות וחיים היום מחוץ למדינה. כאן הפרלמנט הליטאי באמת הדגים נדיבות יוצאת דופן, רוחב לב. יוצאי ליטא באשר הם, שלא ירוצו כבר לבנק כדי לפתוח חשבון אליו יועברו הליטאס (המטבע בליטא) הבודדים שהם אמורים לקבל מתישהו. אם בכלל.
ראש ממשלת ליטא, אנדריוס קוביליוס, הביע את שמחתו על החלטת הפרלמנט והדגיש כי ליטא הוכיחה למדינות אחרות, למשל לרוסיה, שאפשר "לעשות צדק היסטורי", ויעץ לאותן מדינות ללמוד מממשלתו כיצד לנהוג עם בעיות העבר. הפוליטיקאי הבכיר של ליטא אמר זאת בכל הרצינות ובצורה החגיגית ביותר.
לו הנושא לא היה עצוב כל כך, אפשר היה פשוט לצחוק להחלטה הזו, שנתקבלה למעלה מעשרים שנה אחרי שליטא שוב היתה למדינה עצמאית, וגם זאת לאחר שפעמים אחדות כבר נדחתה על ידי הפרלמנט.
כזה הוא "הצדק ההיסטורי" נוסח ליטא.

3. השגריר שסלח

שגריר ישראל בוותיקן, מרדכי לוי, שמחל לאחרונה לאפיפיור האנטישמי פיוס ה-12, לא שיער שהצהרותיו ירגיזו את הקהילה היהודית ברומא. הפרשה החלה לפני שבועיים, כאשר לוי השתתף בטקס הענקת אות "חסיד אומות העולם" לכומר גאטנו פיצ'יניני, שהציל יהודים רבים בתקופת השואה. במהלך נאומו סלח לוי באופן פומבי לאפיפיור, וסתר את הטענה על פיה הוא העדיף לשתוק נוכח זוועות המלחמה.
"זו טעות להצהיר שהכנסיה הקתולית, הוותיקן והאפיפיור עצמו התנגדו להציל יהודים. ההיפך הוא הנכון, הם עזרו ליהודים בכל פעם שיכלו", אמר.
אבל השגריר הוסיף עוד כמה משפטים, שעוררו את זעמם של יהודי רומא. "העובדה שהוותיקן לא היה יכול למנוע את פינוי הגטו ברומא והסעת היהודים למחנות, רק המריצה אותו להציע מקומות מחסה ולפעול למען הצלת יהודים. היהודים ציפו שהאפיפיור יציל אותם וימנע הגלייתם, וזה גרם להם לטראומה קשה ביותר". השגריר הוסיף: "עלינו להכיר בכך שהרכבת ההיא (שיצאה מרומא למחנות ההשמדה ב-18 באוקטובר 1943) היתה בעצם הרכבת היחידה שהנאצים הצליחו לשגר מרומא לכיוון אושוויץ".
דבריו של לוי עוררו זעם רב בקהילה היהודית ברומא. הרב הראשי של העיר, שמואל ריקרדו די-סני, הוכה בתדהמה. "פיוס ה-12 לא עשה דבר במשך שלושה ימים כדי להציל את יהודי רומא, הוא בכלל לא התנגד להגלייתם לאושוויץ, אף שידע שזה קורה באמת", אמר די-סני בזעם.
גם ביום שלאחר מכן המשיך לוי לעמוד מאחורי ההתבטאות: "הייתי מודע לכך שדברי ירימו כמה גבות בקהילה היהודית של רומא, אך התייחסתי להצלת יהודים - מעשה שעשה פיוס ה-12 - ולא להצהרותיו נגד רדיפת היהודים, מה שלא עשה כפי שהקהילה ציפתה ממנו", אמר לוי. אולם, התגובות לדברים עוררו סערה עזה גם בקהילות היהודיות בעולם.
פיוס ה-12 שימש כאפיפיור בין 1939-1958. לאור המעורבות העמוקה של הדיפלומטיה בוותיקן עם הנאצים, התעלמותו של פיוס ה-12 בתקופה זאת הפכה למחלוקת המרכזית ביחסי היהודים והוותיקן.
הוותיקן מתעקש על כך, שפיוס השתמש בדיפלומטיה שקטה, וכי אם היה מתבטא בקול, היה מביא למותם של יהודים נוספים. לעומת זאת, מבקריו טוענים כי הוא צריך היה לומר ולעשות יותר, ומתנגדים לנסיונות האפיפיור הנוכחי בנדיקטוס ה-16 להפוך אותו למבורך, כצעד ראשון להפיכתו לקדוש. מנהיגים יהודיים מבקשים מזה זמן לעכב את הצעד הזה עד לפתיחת כל תיקי הארכיון בוותיקן, כדי שיוכלו לשפוך אור על התקופה.
אגב, למרות הנסיונות להנמיך את גובה הלהבות, החליטו בוותיקן לפרסם את דברי השגריר בבטאון הרשמי של המדינה "אוסרבטורה רומאנו" תחת הכותרת "פיוס ה-12 עזר ליהודי רומא". בעקבות הפרסום החלו ארגונים יהודיים נוספים במדינה למחות על הנאום השנוי במחלוקת. כאשר הבין לוי כי דבריו חוללו סערה גדולה, החליט לחזור בו ולהבהיר את עצמו.
"דברי נאמרו במהלך טקס של כומר קתולי שהציל יהודים רבים במהלך מלחמת העולם השניה. הם נאמרו על דעתי האישית", אמר לוי בראיונות שהעניק לכלי התקשורת המקומיים. "התייחסותי אל פיוס ה-12 היתה חפוזה, היות שמעשיו בתקופת השואה נמצאים עדיין במחקר היסטורי".
גורמים בעולם הנוצרי טענו בעבר, כי העדיף פעילות חשאית למען היהודים בשל חששו מאימת הנאצים, שרדפו גם את אנשי הכנסיה הקתולית...

4. מבצע ברברוסה - 70 שנה

מדוע פרצה מלחמת העולם השניה? לא איך, אלא מדוע, מי רצה בה ומה היו כוונותיו?
התשובה שניתנה לרוב היא, שגרמניה הנאצית רצתה במלחמה. מדוע? מפני שהיא שאפה להשיג שליטה הגמונית על אירופה ואולי על העולם כולו, וביקשה להבטיח לעם הגרמני מרחב מחיה במזרח היבשת ושליטה על אספקת תבואה, פחם, ברזל ונפט. כמו כן, קברניטי גרמניה רצו להבטיח את עתידו של העם הגרמני על ידי הקמת התיישבות גרמנית רבתי ב"מזרח".
כבר ב-1936 הגיעה גרמניה לרמת הייצור של 1929, השנה האחרונה לפני המשבר הכלכלי העולמי. עד 1938-1939 היא הגיעה לתעסוקה מלאה, פחות או יותר. לא היה כל לחץ של ממש מצד צעירים גרמנים לצאת מגרמניה להתיישבות כלשהי בחסות הממשלה.
המסחר עם ברית המועצות הבטיח את כל התבואה וחומרי הגלם התעשייתיים להם היתה זקוקה גרמניה, תמורת מוצרים תעשייתיים שהיא יצרה. כל ענין מרחב המחיה היה אפוא טיעון אידיאולוגי חף מלחצים כלכליים או פוליטיים של ממש. מדוע, אם כך, רצתה ההנהגה במלחמה?
האם היה ב-1939 רצון עז באוכלוסיה הגרמנית לצאת למלחמה? יש כמות גדולה מאוד של עדויות של עיתונאים ודיפלומטים זרים בגרמניה, הטוענים פה אחד, שלא היה כל רצון כזה. אין בכך פלא - מדובר בעם שרק 21 שנים קודם לכן עבר טראומה במלחמת העולם הראשונה, שגבתה ממנו מיליוני הרוגים ופצועים, שהותירו אלמנות, יתומים, ומשפחות הרוסות בהן חיו גברים שלא היו כשירים לעבודה.
ואולי רצתה ההנהגה הצבאית במלחמה? הנה, בספטמבר 1938, כאשר נדמה היה לרגע שאנגליה וצרפת יסייעו לצ'כוסלובקיה במלחמה נגד גרמניה, ולצרפת היה חוזה צבאי עם ברית המועצות, אורגן נסיון הפיכה (פוטש) של גנרלים גרמניים נגד היטלר ובראשו עמד הרמטכ"ל דאז, לודוויג בק (שיעמוד בראש הקשר נגד היטלר ביולי 1944).
קושרי הקשר שלחו אז ללונדון דיפלומט צעיר שהיה שותף לתוכניות, אדם פון טרוט צו סולץ, כדי להבטיח את תמיכת מעצמות המערב. אולם, נציגי ממשלה בריטיים אמרו לו שהם "סומכים על מר היטלר" ואין להם אמון בקבוצת גנרלים פרוסים. אין לדעת אם פוטש כזה היה יוצא לפועל, אולם ברור שראשי הצבא הגרמני חששו מתבוסה דומה לזו של מלחמת העולם הראשונה, ולכן התנגדו לתוכניות של היטלר.
מתברר שמי שרצתה במלחמה היתה ההנהגה הנאצית וענין כיבוש "מרחב מחיה", ידוע לנו בחלקו מאז משפטי נירנברג ב-1945 ובחלקו עוד מלפני ספטמבר 1939.
באוקטובר 1936 מונה הרמן גרינג, מספר 2 בהנהגה הנאצית (רודולף הס היה "סגן הפיהרר", אך הוא היה הממונה על הארגון במפלגה, ולא נחשב על ידי היטלר ושותפיו) לאחראי על תוכנית ארבע השנים הכלכליות, שהכינה את גרמניה למלחמה (פרק זמן זה התקצר אחר כך).

5. "הבולשביזם היהודי"

באוגוסט של אותה שנה, שלח היטלר תזכיר לגרינג, שככל הנראה נכתב על ידו ממש, כפי שמעידה השפה הגרמנית הפרימיטיבית בה הוא נכתב, ובו רשימת המטלות אשר על גרינג לבצע: להכין אספקה וציוד מתאימים, רזרבות של פחם, עפרות ברזל, מוצרים כימיים, תחבורה, וכיוצא בזה. התזכיר היה פרטי, אישי, ולא מעשה תעמולה. היתה זו הוראה מהמנהיג לסגנו.
העמוד הראשון יוחד להסבר מדוע גרמניה חייבת להתכונן למלחמה בתוך זמן קצוב. משפט המפתח במסמך הוא זה: "מתחילת המהפכה הצרפתית נסחף העולם במהירות הולכת וגוברת אל עבר סכסוך חדש, שפתרונו הקיצוני נקרא בולשביזם, אלא שתוכנו ומטרתו אינם אלא סילוק אותן השכבות החברתיות שהעניקו לעולם את הנהגתו עד עתה, החלפתם על ידי היהדות הבינלאומית... ניצחון הבולשביזם על גרמניה לא יביא לחוזה ורסאי חדש, אלא לחורבן סופי, אפילו להשמדה פיסית של העם הגרמני".
רעיונות אלה הושלמו, בין השאר, בנאומו הפומבי של היטלר ברייכסטאג (פרלמנט) הגרמני ב-30 בינואר 1939. שם הוא אמר כי "אם אנשי הפיננסים היהודים הבינלאומיים, באירופה ומחוצה לה, שוב יצליחו להטיל את העמים לתוך מלחמת עולם, אזי התוצאה לא תהיה הבולשביזציה של העולם, ובכך נצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה".
בראייתו של היטלר, ויחד עמו של צמרת המפלגה, היה הכרח לצאת למלחמה, משום שהבולשביזם היהודי יביא לאסון נורא, ואפילו להשמדה פיסית של העם הגרמני. לגישתו, הבולשביזם היהודי והיהדות הפיננסית - משמע, הקפיטליזם המערבי הנשלט על ידי היהודים - חד הם. מטרתו של הקפיטליזם היהודי היא השלטת הבולשביזם על העולם ולכן יש לצאת נגדם למלחמה. המלה "שוב" בנאומו של היטלר ב-1939 חשובה. היהדות הפיננסית הביאה למלחמת עולם ראשונה, ותביא למלחמה נוספת.
יש כאן הסבר ברור מאוד וחד משמעי לשאלה מדוע פרצה המלחמה: בגלל אידיאולוגיה אנטישמית. המסמך הראשון היה פנימי, השני פומבי, והם משלימים זה את זה. איפה כאן "מרחב המחיה"? דומה שקשה לטעות. המטרה היתה לסלק את "הבולשביזם היהודי", השולט על אוצרות הטבע של אוקראינה והקווקז, ואז תוכל גרמניה, כמנהיגת העולם הארי, למלא את שליחותה ההיסטורית ולהשליט את ההגמוניה שלה על אירופה כולה, ומעבר לה. כלומר, עניין מרחב המחיה היא הצד ה"חיובי" כביכול של התוכנית, וגם הוא היה תלוי בנצחון על היהדות העולמית.
למעשה, המלחמה לא פרצה בגלל סיבות כלכליות או חברתיות, אלא בראש וראשונה מסיבות אידיאולוגיות ובמרכזן אנטישמיות רצחנית.
יצוין, שבמלחמה נוראה זאת מתו כ-35 מיליון בני אדם באירופה בלבד (ועוד עשרות מיליונים באסיה ואפריקה) ומהם כ-5.7 מיליון יהודים. אולם כ-29 מיליון לא-יהודים מתו בגלל אידיאולוגיה, שבמרכזה עמדה שנאת היהודים. השואה הונעה, לא על ידי בעיות מבניות של החברה הגרמנית, כפי שסוברים רבים וטובים - מבנים חברתיים אינם רוצחים, בני אדם רוצחים, וצריך להסביר להם למה לרצוח זה טוב.
השואה היתה מוטציה של אנטישמיות היסטורית שהתגלגלה לכדי מעשה פוליטי רצחני. למניע זה היה חלק מרכזי בכוחות שהביאו למלחמה, שבמסגרתה היא ארעה. רצח עם אידיאולוגי במסגרת מלחמת עולם אידיאולוגית.

6. "אלטלנה" - אל נא תעלה נא

"אלטלנה" היתה אוניית נשק שהגיעה לחופי ישראל, בעיצומה של מלחמת תש"ח והועלתה באש על ידי צה"ל בפקודת ראש הממשלה דוד בן גוריון. ראש הממשלה טען אז שהאצ"ל מנסה למרוד בסמכויות הממשלה ומפר את הוראותיה. נהרגו 16 אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל והאוניה טבעה. מדינת ישראל שאך זה קמה היתה אז על סף מלחמת אחים. מנחם בגין מנע אותה.
טראומת "אלטלנה" עולה על הפרק, תמיד, כאשר גובר המתח לקראת פתרון מדיני אפשרי, שיחייב פינוי יישובים בארץ ישראל. לשני ראשי ממשלות מהליכוד, עניין אלטלנה הוזכר בוקר וערב: מנחם בגין בזמן פינוי סיני וימית ואריאל שרון בימי ההתנתקות מגוש קטיף.
כעת דנים אם תועלה האוניה ממצולות הים, תשופץ ותשוחזר, והאם אז יתנוססו על דגלה סימני קריאה של התחשבנות היסטורית והטלת דופי?
אולי ילמדו מנסיבות זהות בהיסטוריה, אך במהופך.
ספינת המלחמה השבדית ואזה, הספינה המפוארת והמצוידת בעולם באותם ימים, הושקה ב-10 באוגוסט 1628 לעיני קהל גדול של צופים, ובהם דיפלומטים זרים שהוזמנו לחזות בעוצמה הימית שהמלך גוסטבוס אדולפוס שקד לבנות וביקש להפגין. העוגן הורם, המפרשים התנופפו ברוח הקלה, ומטחי כבוד נורו ברוב הדר מהסיפון העליון. הספינה שטה לאיטה, וכעבור כמה דקות נטתה מעט לימין, גנחה, ולתדהמת הכל צללה כמו אבן למעמקי הים. היום ואזה היא מוזיאון פופולרי, עם כמיליון מבקרים בשנה. המוזיאון נחנך ב-1990 אחרי עבודות שיפוץ ושחזור שנמשכו מאז חילוצה מהמצולות ב-1961.
מדוע נמשתה הספינה. מה היה הטעם להצגת הפיאסקו האדיר לעיני כל? מסתבר שהמוזיאון מפגין את החסרונות של בני אנוש, כתזכורת לימי התהילה הפוליטית והצבאית של ראשית המאה ה-17. ובניית הוואזה היא טעות שיש ללמוד ממנה.
גשר קוויבק בקנדה קרס ב-1907. הגשר קרס שוב ב-1916. בשני המקרים שילמו בני אדם בחייהם. ומה נעשה בקנדה לנוכח הכשלון ההנדסי המביש? ראשי כל המוסדות הגבוהים להכשרת מהנדסים התכנסו כדי להפוך את האסונות למוקד ההתייחסות של המהנדסים שהם מחנכים ומכשירים. ראשי המוסדות גייסו לטובת העניין את הסופר וחתן פרס נובל רודיארד קיפלינג, וביחד יצרו טקס סודי רב רושם, "טקס השליחות של המהנדס", שנועד להדגיש בפני המהנדס שזה עתה הוסמך את האחריות המקצועית והחברתית שבה הוא נושא. בתום הטקס עונד ראש אחד המוסדות על אצבעו טבעת פלדה, שנלקחה מהמוטות שקרסו של גשר קוויבק.

7. גרמניה? הד"ם

בהיסטוריה הגרמנית יש דברים והיפוכם, הסכמים שנחתמו ללא חשש שיתבקשו לתת את הדין על הפרתם. והנה, זה קרה שוב. גרמניה הזמינה קבוצת פרלמנטרים מאיראן לבונדסטאג, בה בעת שבמקום ביקרה משלחת של חברי כנסת מישראל. המשלחת של ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, בראשות ח"כ שאול מופז, יצאה לסדרה של פגישות מדיניות בצרפת ובגרמניה. במהלך ביקור המשלחת בברלין גילו חבריה כי הפלרמנט הגרמני מארח באותה השעה משלחת רשמית של המג'לס, הוא הפרלמנט האיראני.
מופז כינס את שותפיו להתייעצות מהירה, אשר בתומה הוחלט פה אחד לשלוח מחאה רשמית וחריפה לקנצלרית גרמניה הגב' מרקל, לשר החוץ הגרמני, ליו"ר הבונדסטאג וליו"ר ועדת החוץ של הבונדסטאג. חברי הוועדה כתבו לצמרת הגרמנית, כי "כחברי ועדת החוץ והבטחון של הכנסת אנו מוחים נמרצות על ביקור חברי המג'לס האיראנים בברלין ומביעים את אכזבתנו העמוקה מקבלתם על ידי בכירים רשמיים בגרמניה, כולל בפרלמנט הגרמני".
"המג'לס", כותבים הח"כים, "הוא פאסאדה פרלמנטרית המכסה על משטר רצחני המדכא את אנשיו, רוצח ומענה סטודנטים צעירים המפגינים למען חופש, תומך ומייצא טרור, מסייע למשטרו של אסד לדכא את ההפגנות נגדו, מכחיש את השואה בעת שהוא מייצר נשק גרעיני וטילים לנשיאתו במטרה לבצע רצח עם נגד היהודים ולמחוק את מדינתו היחידה מהמפה. לא יתכן שבה בעת שגרמניה קוראת למשטר סנקציות קשוח נגד המשטר האיראני, נציגים רשמיים של גרמניה ואזרחיה חותרים תחת מדיניות זו. בכך שהם נפגשים עם חברי המג'לס האיראני, הם שולחים מסר מסוכן שהסנקציות האיראניות נעשות בקריצה".
"איננו יכולים לעמוד מנגד", המשיכו וכתבו הח"כים, "בעת שנציגים גרמניים מקיימים דיאלוג עם משטר הקורא לרצח עם. אנו רואים בדאגה את הקשרים המסוכנים בין נציגים גרמניים ומקביליהם האיראניים ומקווים שקשרים אלו יופסקו. איננו יכולים לשתוק בעת שנציגי משטר רצחני מתקבלים בליבה של אירופה הדמוקרטית".