ללמוד מהבריטים עבר והווה / ק. בנימין

עבר והווה / ק. בנימין

1. ללמוד מהבריטים

המשט הפרו-פלשתיני התחיל לנוע ולא יצא לדרך, לעומת זאת המטס יצא לדרך והספיק לעשות הרבה רוח, ובישראל מסבירים, כי עדיף לספוג ביקורת על מעצרם של התיירים הללו ובלבד לא להכין ולתת הסברים בוועדות חקירה למיניהן, שבוודאי עוד יקומו.
בית משפט בלונדון החליט כי שייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, יישאר בכלא עד לגירושו מבריטניה. זאת, לאחר שדחה את עתירתו נגד צו הגירוש, בטענה שהוא נכנס לבריטניה באופן לא חוקי.
שרת הפנים הבריטית, הגב' מיי, הודיעה לוועדת הפנים של הפרלמנט, כי הצו האוסר את כניסתו של סלאח נחתם כשבוע לפני שנחת בנמל התעופה היתרו. בתשובה לשאלת חבר הפרלמנט, מדוע הצו הוצא, ענתה מיי, כי הסיבה לכך היתה "התנהגות לא סבירה".
וכמו לאחר תאונה מציבים רמזור, הנה, חוק ראאד סלאח שהועלה להצבעה השבוע בממשלה, אוסר על כניסתו של מי שהורשע בסיוע לארגוני טרור למוסדות חינוך הנמצאים בפיקוח, כמו בתי ספר ואוניברסיטאות, אלא באישור שר החינוך. "אם ממשלת בריטניה אסרה על כניסתו של האיש לתחומה בשל דעותיו הקיצוניות והחשש שישתמש בבמות ציבוריות ואקדמיות כדי להסית לגזענות ולאלימות, אין שום סיבה שישראל תאפשר את התענוג לסלאח ולדומיו", נאמר בהסבר להצעת החוק.
סלאח היה מנוע כניסה לאנגליה בעקבות מה שכונה בתקשורת הבריטית "התבטאויות אנטישמיות קיצוניות ומסוכנות", אך הצליח להיכנס ללונדון בעורמה. בהגיעו עוד הספיק להופיע באסיפה בבית הלורדים, בה דיבר על "השפעת האביב הערבי על הפלשתינים". יוזמת הפגישה היתה חברת בית הלורדים מהמפלגה הליברלית הדמוקרטית, הגב' טונג, הידועה כפרו-פלשתינית קיצונית. מפלגתה של טונג מיהרה לפרסם הודעה לפיה "ארגון האירוע והזמנת האולם בבית הלורדים נעשו ללא ידיעת המפלגה הליברלית-דמוקרטית ובוודאי שלא בהסכמתה". המפלגה נמצאת היום בקואליציה הממשלתית בבריטניה יחד עם המפלגה השמרנית, ונציגה, ויליאם הייג, משמש כשר החוץ.
ראאד סלאח אמור היה להופיע בפרלמנט בלונדון יחד עם שלושה חברי פרלמנט ואישים המנהלים קמפיין למען הפלשתינים. הלורד דובס, חבר הוועדה הבינפרלמנטרית המופקדת על המאבק באנטישמיות, הודיע בתחילה כי יחרים את הפגישה עם האורחים, אך לאחר מעצר סלאח חזר בו: "לאחר שהתברר לי שהשייח' האנטישמי המובהק לא יופיע באירוע, אין דבר המונע ממני להופיע. להיפך, אביע שם את עמדתי המובהקת נגד התבטאויות אנטישמיות כלשהן, באנגליה ובישראל".
ראוי להודות, היתה שמחה לאיד ספונטנית בהיוודע דבר מעצרו של ראאד סלאח בבריטניה, והיא לא שככה. הוא סמל הרוע והרשע בצד הערבי-פלשתיני של המתרס. מסית ומדיח ושקרן כרוני, כמו לאחר שעבר בשער יפו והבחין במזוזה, הסית את מלוויו. מה פלא שבריטניה – אם הפרלמנטים ומלכת הדמוקרטיה – אינה רוצה אדם כזה על אדמתה? הוא הגיע להסית, והממלכה המאוחדת עצרה אותו ושמה אזיקים על ידיו או על רגליו, ולא התנצלה ולא הסבירה ולא נרתעה. מתמודדת עם האיש הזה, שכבר הורשע על פי הודאתו במגע עם סוכן זר, ובכתב האישום נאמרו דברים חמורים מאלה.
השייח' ראאד סלאח, אנטישמי גלוי, פעיל טרור מורשע, פירומן מסוכן ובעיקר אזרח ישראלי חופשי. כבר שנים שהוא נכנס ויוצא בין בתי המשפט בישראל – מואשם בכל מה שספר החוקים מתיר ולבסוף יוצא תמיד עם עיסקת טיעון נוחה. מי שזקוק לתזכורת ביחס להתנהגותו של האיש – יכול למצוא אותה בדו"ח ועדת אור, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000. בדו"ח נאמר, כי סלאח העביר מסרים, השוללים את עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל ומציגים אותה כאויב, וכי הוא תרם תרומה ממשית לשילהוב הרוחות ולהתפרצות האלימה ורחבת ההיקף שהתחוללה בקרב המגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000.
בתקופה שלאחר מכן הורשע סלאח בגיוס תרומות למען החמאס ובקיום מגע עם סוכן מודיעין איראני. ב-2009 הוא האשים את היהודים בשימוש בדם ילדים לאפיית לחם, וב-2010 הצטרף לטרוריסטים הטורקים על סיפון ה"מאווי מרמרה". כל שנה עורכת תנועתו אסיפות המוניות באום אל פאחם תחת הסיסמה המסיתה "מסגד א-אקצא בסכנה".
רק לפני חודש ביקר השייח' ראאד סלאח באוניברסיטת תל אביב בחשאי. 200 סטודנטים ערבים הגיעו להקשיב לו. חופש הביטוי מחייב, הסבירו מאוחר יותר בהנהלת האוניברסיטה. אותו חופש שגרם לו לקרוא ליהודים "עושקים, פושעים, מפגיזי מסגדים... שוחטי נשים הרות ותינוקות... חיידקי כל הזמנים".

2. פרות הולנדיות

כל מדינות אירופה, ולא חשוב סדר שמותיהם, קיבלו נתח גדול, ולא חשוב האחוזים, של מהגרים מהמדינות הערביות והמוסלמיות. ברוב המדינות באירופה, האזרחים החדשים הללו מרגישים כבביתם והאיסלאם הפך להיות רדיקלי ועם גיבוי של מפלגות דמוקרטיות פעילות. אחת המדינות היא הולנד, שאחוז המוסלמים בה מגיע לשישה אחוזים, וזה כבר מדאיג. בצרפת מספרם נוגע לעשרה אחוזים.
מנהיג מפלגת החירות ההולנדית, חירט וילדרס, זוכה על ידי בית משפט באמסטרדם מאשמת אמירת דברים פוגעניים נגד מוסלמים והסתה לשנאה ולאפליה נגדם. משפטו של המנהיג ההולנדי, היחיד שיש לו פרופיל בינלאומי, קיבל חשיפה גדולה בארצות רבות. הזיכוי זכה לתשבחות, בדרך כלל על נצחונו של חופש הביטוי הבלתי מוגבל כמעט. אלא שביחס ליהודים ולמה שאפשר יהיה להגיד עליהם בהולנד, הזיכוי הזה יכול להביא בכנפיו תוצאה בעייתית מאוד.
מה שקרה לאורך המשפט נגד וילדרס היה מוזר ביותר. בהתחלה, החליטה התביעה שאין להעמיד אותו למשפט. אלא שבית המשפט באמסטרדם כפה, למעשה, על התביעה להגיש כתב אישום נגדו. כך החלו הליכים משפטיים שנמשכו שלוש שנים. הסיבוב הראשון הסתיים בפתאומיות באוקטובר 2010, אז החליטו שופטי בית המשפט באמסטרדם להדיח את עמיתיהם שדנו בתיק וילדרס, משום שלטענתם, לשופטים היתה דעה קדומה נגדו. כך נאלץ הרכב חדש להתחיל בכל ההליך לפני כחצי שנה. התביעה, כמו בתחילה, ביקשה לפטור את וילדרס מהעמדה למשפט.
סעיפי האישום כללו רשימה ארוכה של אמירות של וילדרס, כמו למשל: הקוראן הוא המיין-קאמפף של דת שמטרתה להשמיד אחרים, ואשר קוראת לאחרים – לא-מוסלמים – "כלבים לא מאמינים". בהזדמנות אחרת אמר: "גרעין הבעיה הוא האיסלאם הפשיסטי, האידיאולוגיה החולנית של מוחמד, כפי שנרשמה במיין-קאמפף האיסלאמי, הקוראן".
ביחס למוסלמים אמר וילדרס: "יש לסגור את הגבולות. אין להתיר למוסלמים נוספים להיכנס להולנד, ויש לשלול ממוסלמים עבריינים את אזרחותם". בית המשפט החליט כי גם אם לפעמים וילדרס התבטא בצורה פוגענית, יש לאפשר לו להשמיע את דעותיו במסגרת הוויכוח הציבורי.

3. הניגוד והאינטרס המשותף

וילדרס היה חלוץ בכך, שהצביע על העולם המוסלמי כמקור האיומים הגדול ביותר לאנושות. הוא מדבר לא רק על 100 מיליון המוסלמים מעריצי השקפתו של בן-לאדן, מתאבדים ושאר מבצעי פשעים נגד האנושות, המחרחרים שנאה נגד המערב ומעודדים דמוניזציה של היהודים ושל ישראל. הוא מדבר על האיסלאם בכללו.
וילדרס הוא תומך עקבי בישראל. מפלגת החירות שלו תומכת בממשלת המיעוט הליברלית-דמוקרטית מבחוץ. כחלק מההסכם הקואליציוני שלה, שמה לה הממשלה ההולנדית למטרה לשפר את יחסי הולנד-ישראל. וילדרס ממלא תפקיד חשוב בדאגה לכך שהסעיף הזה באמת יתבצע.
מפלגת החירות, יחד עם שתי מפלגות נוצריות קטנות, מובילה את המאבק באנטישמיות. בהולנד משתתפים מוסלמים רבים, בעיקר ממוצא מרוקני, במעשי עבריינות והתקפות נגד יהודים. דובר מפלגת החירות בנושא האנטישמיות, יורם ואן קלאוורן, עושה מאמצים גדולים בשכנוע הממשלה לממן את צורכי האבטחה של מוסדות יהודיים. מימון צורכי הביטחון של הקהילה, המונה 8,000 חברים רשומים, הוא מעמסה כבדה מכתפיהם של החברים לבדם.
מצד שני, מפלגת החירות ממלאת תפקיד שלילי מאוד בוויכוח הניטש על הצעת החוק לאסור שחיטת בקר לפי כל דיני הכשרות. תחילה נתפסה יוזמת החקיקה כחלק מהמאבק באיסלאם, אך בינתיים התברר שמספר המוסלמים שאינם אוכלים בשר בהמה שהוממה הוא קטן מאוד, כך שאין בהם פגיעה ניכרת. מפלגת החירות מודעת היטב לכך שהנפגעים הכמעט-יחידים מהחוק יהיו היהודים הדתיים. בוויכוח הפרלמנטרי קרא דובר הסיעה לשחיטה הכשרה "עינוי טקסי". בקשר לחוק המוצע אמר, שהוא אינו נגד מוסלמים שכן הוא פוגע גם ביהודים. כך שוב הפכו היהודים למכשיר בידי הפוליטיקה ההולנדית.
למרות היותו של וילדרס ידיד ישראל ולוחם תקיף נגד האיסלאם הקיצוני, כשבודקים אילו תוצאות עלולות להיות להחלטת בית המשפט בנוגע לווילדרס, צריך לקחת בחשבון את התעמולה האנטי-ישראלית והאנטי-יהודית שהצליחה לשכנע 38 אחוז מתושבי הולנד, בסקר שערכה אוניברסיטת בילפלד הגרמנית, שישראל מתכוונת לבצע רצח-עם. הסתה אנטי-ישראלית מופיעה באופן קבוע בתקשורת ההולנדית.

4. המבחן שלא עושה אבחנה

המפגש שהתקיים לאחרונה בברלין בירת גרמניה בין סגן השר איוב קרא, לבין המיליונר השבדי-גרמני פטריק ברינקמן - בעבר בעל קשרים הדוקים לימין הניאו-נאצי וכיום מבכיריה ומממניה של מפלגה גרמנית אנטי-איסלאמית - אינו מותיר עוד כל ספק: סגן השר הישראלי מנהל מדיניות עקבית של פיתוח קשרים עם מפלגות ואישי ימין קיצוני אירופי. חלקם בעלי זיקה לאידיאולוגיה הנאצית והפשיסטית, חלקם בעלי נטיות גזעניות - וכולם שונאים היום יותר את המוסלמים מאשר את היהודים.
ניתן היה לצפות שלאחר הסערה שעוררו מפגשיו של קרא עם מנהיג מפלגת החופש האוסטרית, היינץ-כריסטיאן שטראכה - שעברו הניאו-נאצי אינו מוטל בספק - יגלה סגן השר יתר רגישות לאנשים שאיתם הוא נועד, במיוחד אם הם מגיעים משוליה הימניים-קיצוניים של הזירה הפוליטית האירופית. אך נראה שהלקח היחיד שלמד הוא, שיש רק להוריד את פרופיל של המפגשים הללו. זאת, למרות התרעות ברורות מצדן של שגרירויות ישראל במדינות אירופה השונות להימנע מכל מפגש עם גורמים אלו, שכן הם מנצלים את ישראל לצרכיהם הפוליטיים, ובאמצעות מפגשים עם נציגים ישראלים רשמיים וביקורים בארץ משיגים לגיטימציה פוליטית, שאיש אחר אינו מעניק להם.
קיים הבדל עמוק ומהותי בין מפלגות אירופיות, המחפשות פתרונות לאתגרים שיצרה ההגירה ההמונית ממדינות האיסלאם לאירופה ולאי-קליטתם של מהגרים אלו בחברות הסובבות אותם, לבין מפלגות ימין קיצוני הנושאות את דגל האנטי-איסלאמיות מסיבות גזעניות טהורות, דוגמת אלו שעם נציגיהן נפגש קרא. הגל האנטי-איסלאמי השוטף את הימין הקיצוני האירופי אינו עושה אבחנה רבה בין מוסלמים ליהודים. המוסלמים רק מהווים בעיניו סיכון גדול יותר מבחינה מספרית. לא מעט מפלגות ימין קיצוני באירופה דורשות כעת לאסור ברית מילה על מוסלמים ועל יהודים, וכן לאסור שחיטת כשר ו"חלאל". היהודים מוצאים את עצמם בהקשר זה לצד המוסלמים ולא נגדם. אגב, זו הזדמנות פז לשבירת מעגל האיבה בין היהדות לבין האיסלאם.

5. דרכונים גרמניים בישראל

במשך שנים ארוכות החרימו הייקים מוצרים גרמניים, סרבו לדרוך על אדמת גרמניה והעדיפו לנתק כל קשר עם הארץ שבה נולדו. אלא שכעת דווקא הילדים והנכדים שלהם נלחמים על הזכות להפוך לאזרחי המדינה: על פי נתוני מחקר חדש, כמאה אלף ישראלים מחזיקים כיום בדרכון גרמני.
בשנים האחרונות חל זינוק בקרב צאצאי הייקים המגישים בקשה לדרכון. מדובר במספרים הגבוהים פי עשרה ממספר הישראלים המבקשים לקבל אזרחות במדינות אחרות באירופה, כמו פולין או רומניה למשל.
נחום גולדמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, נשא בימיו דרכונים של שמונה מדינות: רוסיה, פולין, ליטא, גרמניה, הונדורס, ישראל, ארצות הברית ושווייץ. כשסיפר על כך לעיתונאי, היתה בדבריו נימה תכליתית מאוד, חפה מכל סנטימנט. הדרכון הדיפלומטי שקיבל בירושלים עורר ביקורת בכנסת וגולדמן החזירו. לימים ויתר גם על אזרחותו האמריקאית: למה לו לשלם מס הכנסה בשתי מדינות, הסביר. די לו בדרכון השווייצי.
נשיא ההסתדרות הציונית היה מבין מן הסתם את מאות אלפי הישראלים המנסים לקבל דרכונים אירופיים; נציג האיחוד האירופי בארץ העריך, שמספרם עשוי להגיע למיליון. זה קורה כתוצאה מצירופן לאיחוד של מדינות, בהן פולין ורומניה.
עובדה, רבים מתגאים באותו דרכון אדום עם הסמל המסורתי של נשר, שהופיע גם על הדרכונים ויתר המסמכים הרשמיים של הרייך של אדולף היטלר. נכון אמנם שאז התווסף לנשר צלב קרס, אבל זה בכל זאת מאוד דומה.
למעשה, החוק מאפשר לישראלים שנשללה מהם, מהוריהם או מסביהם, האזרחות המקורית בשל החוקים הנאציים - לקבל דרכון גרמני. למרות תנאי הסף המקילים, בעבר היססו ישראלים להחזיק בדרכון גרמני. יותר בקשות אזרחות הוגשו למדינות אחרות, בעיקר מדינות מזרח אירופה שהצטרפו לאיחוד האירופי. אלא שבעשור האחרון חל מהפך: הישראלים בעלי השורשים בגרמניה החליטו להסתער על האפשרות להפוך לגרמנים מן המנין.
מדובר בזינוק מדהים בפופולריות הדרכון הגרמני, בהתחשב בעובדה שהמדינה הזו וסמליה נחשבים עדיין מוקצים בקרב ישראלים לא מעטים – בעיקר ניצולי שואה או קרוביהם של אלה שנספו בשואה.
מחקר, שמתבסס בין היתר על מומחים לנושא ועל אנשי אקדמיה, מפרט שורת סיבות לכך: רצון אמיתי של אזרחים להשיב אזרחות שנגזלה מהם או מאבותיהם; אובדן הבושה להחזיק בדרכון גרמני מצד כאלה שהיו אזרחי גרמניה; ובקרב בני הדור הצעיר יותר – גם תועלת אישית: מחזיקי דרכון גרמני לא צריכים ויזה לארה"ב, יכולים לקבל מלגות ללימודים אקדמיים, יכולים להיכנס למדינות שהן מחוץ לתחום עבור ישראלי – והכסף, קובע המחקר, מוחק את האידיאולוגיה.
בשגרירות גרמניה סבורים, כי מרבית הפונים מנמקים את זכאותם לאזרחות בשורשים הגרמניים שלהם. "הם מפרטים בדרך כלל את אילן היחס שלהם, שמעיד כי הם צאצאים של אזרחים גרמניים", אומר דובר השגרירות הנס-דיטר שטל. בשגרירות מתקשים להסביר את התופעה, אך במשרד החוץ בירושלים מעריכים, כי הישראלים מעוניינים באזרחות גרמנית כדי לקבל הטבות כאזרחים של האיחוד האירופי. ובמילים פשוטות, עבור חסכון בדמי האשרות השונות המבקש מוכן להיות אזרח של המדינה אשר רק לפני 70 שנה החליטה להשמיד את העם היהודי כולו, ואכן "הספיקה" להשמיד שני שלישים מיהדות אירופה.

6. שיטה גולדמנית

הענקת אזרחות נעשית בכל ארץ על פי חוקים משלה, לא על פי חוקים אירופיים.
בדרך כלל מדובר בהליכים מסובכים למדי. שגרירות פולין מטפלת עכשיו בכל חודש בכמאה וחמישים ישראלים המתעניינים באפשרות להיכנס לאירופה דרך ורשה. החוק הפולני מתיר אזרחות כפולה, אך מחלק את הישראלים יוצאי פולין ואת צאצאיהם לקטגוריות שונות. כך נוהגות גם ארצות אחרות. אזרחי ליטא, שהתיישבו בשנים האחרונות בישראל, רשאים להחזיק באזרחותם הליטאית רק כל עוד דרכוניהם בתוקף, או בתנאי שהם רשומים כבני הלאום הליטאי, כלומר לא כיהודים. ישראלים יוצאי ליטא הרשומים כיהודים יתקשו אפוא להיכנס לאירופה דרך ליטא, והנה יסוד לטענה שליטא מפלה לרעה את יהודיה. ריבוי החוקים והתקנות הביא באחרונה לפתיחתם של משרדי תיווך למיניהם ומעודד את עסקיהם של כמה וכמה עורכי דין, בעיקר בתל אביב. זה מזכיר את פריחת עסקיהם של מתווכים ומשפטנים שידעו להתמצא בשנות החמישים והשישים במבוך התקנות שהסדירו את קבלת הפיצויים מגרמניה.
שגרירויות אירופה אינן דורשות לדעת מדוע ישראלים מבקשים להחזיק באזּרחות כפולה, אך באורח בלתי רשמי הן מתרשמות שרוב הישראלים אינם מתכוונים בשלב זה לעזוב את הארץ, בניגוד לגל העזיבה ששטף את המדינה בשנות השישים. להיפך: יתכן שהאפשרות לחיות, או לפחות לעבוד במקרה הצורך גם באחת מארצות אירופה, מחזקת את הנכונות להישאר בארץ. שגרירות גרמניה שהיתה שותפה להכנת פינוי מהיר של אזרחיה, וזה קרה בעת שפרצה המלחמה בעיראק; התוכנית תואמה עם שגרירויות נוספות ובראשן שגרירות ארצות הברית. אך השגרירות הגרמנית הבהירה אז, כי עם תחילת הפינוי לא יועיל להם למאה אלף הישראלים בעלי הדרכונים הגרמניים אם יצבאו על פתח השגרירות ויבקשו לפנות גם אותם: גרמניה רואה בהם קודם כל ישראלים ולא היתה מפנה אותם מפה.
הרושם הוא, שבעלי הדרכונים האירופיים פיתחו גישה תכליתית מאוד, גולדמנית, לאפשרויות שמציע להם דרכונם הנוסף. במקרים רבים המדובר רק בהקלה ביורוקרטית: נוח יותר להיכנס לארצות הברית עם דרכון אירופי מאשר עם דרכון ישראלי. נראה שרוב הפונים רוצים בדרכון הנוסף בשל "סיבות פסיכולוגיות". שיהיה, הם אומרים לפקידי השגרירויות, מה יכול להיות, בשביל הילדים, מי יודע, אולי ירצו ללמוד באירופה, אולי ירצו לעבוד שם. ויש האומרים פשוט - המצב, אתה יודע, המצב.

7. דאנקה, אבל לא

כנער יליד גרמניה, בן להורים ניצולי שואה, היה ברור לי שכף רגלי לא תדרוך "שם", שלא אצרוך מוצרים משם ושלא אקשור עם גרמנים חברות. השתדלתי לעמוד בכך, אך בכל זאת לפני כמה שנים נאלצתי לחנות בברלין, אומנם הקפדתי לירוק על הארץ לפני שרגלי ירדו מכבש המטוס (איש מהגרמנים סביבי לא התפלא במיוחד), אבל בהמשך ביקרתי כבר כמה פעמים, בעיקר בנושאי מחקר.
קל אפוא להבין מה אני חושב על בקשת אזרחות גרמנית, שהיא בעצם מה שמסתתר מאחורי העתירה לדרכון, למרות שהישראלים חושבים שזו רק דרך נוחה לטייל בעולם. את זה לא אתיר לעצמי. איני מעוניין להתחנן לדרכון שמגיע לי ממילא. מצד שני, כולנו יודעים כמה ריאלית זכות השיבה.
מאידך, יש כמוני, הסבורים ש...דווקא, כן ראוי להחזיק בדרכון גרמני. והדוגמה מההיסטוריה העכשווית, כזה שיכולים להזדהות איתו. כשנחטף מטוס אייר פראנס לאנטבה, היה נוסע עם אזרחות כפולה, ישראלית וזרה. הוא קרע מיד את הדרכון הישראלי, החביא את חלקיו והציג לחוטפים את הדרכון הזר. הוא שוחרר מיד, והישראלים נשארו באפריקה.
ובהקשר הזה, גם של "השואה החדשה" והמירוץ אחר הדרכון, אני מגיע לאברהם בורג. לאיש שהיה יו"ר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית וגם יו"ר הכנסת, ולאחר שלא רווה נחת בכל התפקידים הציבוריים שמילא, החליט להיות איש עסקים. אותו בורג הוא שעודד, לפני שנים אחדות – בספר המהווה את "התיאוריה" של הרודפים אחר הדרכון הזר – את כל הישראלים לדאוג לעצמם לדרכון, שיאפשר להם לשרוד כאשר תעמוד ישראל בסכנה.
על רקע כל זה היה משהו שובה לב בסיפורו של דרכון ישראלי אחד, שהוצע למכירה פומבית. הדרכון היה שייך לשרון דקל מקיסריה ונעלם בעת שטייל בפרו. לא ברור איך הגיע למכירה הזו. כך או כך, על פי מה שדווח, מחירו הסופי של הדרכון עמד על יותר ממיליון דולר. בסכום כזה אפשר להסדיר יותר מדרכון אירופי אחד.


הכתבה מלווה בתמונות: ה"ביג-בן" בלונדון; מרכז אמסטרדם; דרכון גרמני; מטוס אייר פראנס; הטרמינל באנטבה