הדף של ein hod

 שבוע חלף לו מהברדקידאדא המהוללת והגיע הזמן להיזכר… כאן תוכלו לשמוע את כל הסוריאדא - עם דני חמיצר והפרשן המהולל גיל ״בוקרשט״ בכר - https://www.mixcloud.com/ilan-jonas/the-first-soriada-at-ein-hod-artists-village/ כאן תוכלו לשמוע את כל מסיבת השקיעה שהחלה לאחר המירוץ - https://www.mixcloud.com/ilan-jonas/the-1st-bardakidada-a-gypsybalkan-sunset-party/ כאן תוכלו להיזכר גם במראות, בצבעים ובסרטונים באלבום שיעלי סידרה לנו - https://www.facebook.com/yael.shmueli1/media_set?set=a.10156392774062250&type=3

החל מערבו של אותו היום התחיל מסע אימים של הילדים. הם לא היו מודעים לסופם המר של הוריהם ודודם. הם התקשו לעמוד בפקודות החוטפים שהאיצו ואיימו לפגוע בהם אם יעכבו אותם במנוסה. כמה מהחוטפים ניסו להרגיע את הילדים ע"י הבטחה שיפגשו בהמשך את ההורים והדוד.

בשלב מסוים הפרידו החוטפים בין הילדים בניסיון להשתיקם ולמנוע את גילויים. במהלך הימים רביעי, חמישי ושישי בשבוע הכנופיה שוטטה בלילות בין הכפרים ובמהלך שעות היום הסתתרה כאשר הילדים היו סגורים בחדרים או במחסנים.

בכל הימים הללו ובשל החשש מתגובה חריפה, הופעל לחץ מצד מנהיגי כנופיות אחרות על אבו דורה לשחרר את החטופים. גורמים מתונים יותר בציבור הערבי יצאו בפומבי בדרישה להשבת בני המשפחה. אנשי הכפרים אותם פקדה הכנופיה, ובעיקר הנשים, התקוממו על הנעשה בילדים. אבו דורה הבין כי מקום הימצאו יגיע אל הכוחות המחפשים ואז סיכויי הישרדותו יהיו אפסיים.


במקביל, בכל הימים נמשכו חיפושים נרחבים על ידי הצבא והמשטרה וע"י מתנדבים מישובים יהודים. יש לציין כי לבד מכנופיית החוטפים, מעטים מקרב ערביי הכפרים ידעו על רצח בני המשפחה הבוגרים. מפקדת המשטרה הבריטית והנהגת הישוב פעלו מתוך הכרה כי כל החטופים בחיים.
מסע האימים של ילדי משפחת לזרוביץ - רחל, יפרח וחגי נמשך תוך התעללות מידי שוביהם האכזריים. ביום חמישי לקראת הערב הבין אבו דורה שאין לו יכולת להחזיק בחטופים. הוא קרא אליו את רחל והכתיב לה אגרת שעליה יהיה למסור עם שחרורה למנהיגי הסוכנות ודרש כי תוכנו יפורסם בעיתונים העבריים. הוא איים עליה כי אם המכתב לא יימסר, הוא ירדוף אחריה בכל מקום שתהיה בו, אפילו עד לונדון.
לכתבה...
http://tinyurl.com/ybqt995a

This photo of Cholamandal Artists' Village is courtesy of TripAdvisor

The late sculptor S Nandagopal would insist that there was no place like Cholamandal. “Where else can you find a self-reliant artist community like ours? Which other community has built its own museum?” Aside of Ein Hod, an artists’ village in Israel founded in 1953, there are few parallels of a community as envisioned by Nandagopal’s father, KCS Paniker (1911-77), a pioneering force of the Madras Movement. It’s hard to imagine these 10 acres as sparse vegetation when Paniker established Cholamandal in May 1966. Prolific clumps of bougainvillea in bright magenta and paper-white bloom under the hot sun this first weekend of February. There is a buzz at the Cholamandal Centre for Contemporary Art, which opened in 2009 with a museum and two galleries — Laburnum and Indigo. Largely steered by Nandagopal, the museum collection has works of 55 artists associated with the Madras Movement, including important figures outside of the Village such as Alphonso Arul Doss, C Dakshinamoorthy, KM Adimoolam and RM Palaniappan.

לכתבה...

iii

מרסל ינקו, ממיסדי זרם ה"דאדא", זרם אמנותי ידוע, וממייסדי עין הוד. אני עומדת לידו, ומאחוריו מציצות העיניים של אמי, שולמית טל, שהייתה בין מייסדי כפר האמנים עין הוד יחד עם מרסל ינקו, איצ'ה ממבוש ורבים אחרים.
http://tinyurl.com/yalberzz

האש חדרה מהשער העליון ושרפה את הבתים בדרכה אל השער התחתון בו ממוקם ביתנו. בית השכנים מימיננו נשרף כליל, בית השכנים משמאל נשרף כליל אף הוא. האש דילגהֵ על ביתנו.
בימים הבאים הקדיש נדב את העשייה שלו לשיקום נזקי השריפה והקים יחד עם חברו גיל את נת"ב – נוטעים תקווה בכרמל".
את מרגישה שהשריפה עשתה תמורה באישיותך וביצירות שלך?
"אספתי חזרה את הארגז עם סידרת נופי הארץ שהתחלתי לעבוד עליהם, כשהבטתי בעבודות לא הצלחתי למצוא שוב את יופיה של הארץ. תוך כדי הירידה אל הסטודיו הייתי מוצאת בשטח חפצים שהאש עברה דרכם אותם שילבתי בעבודות. אותם נופים השתנו והפכו נופים חרוכים - אותם הצגתי בתערוכה ב - 2011.
לכתבה...