יומן הדעתן

יומן הדעתן

כבר נרמז לי שכדאי שאסיע את דעתי בענייני היום, אתמול ועם שחר. אז מאחר ודעתי לא ידועה לי, השכמתי קום, פתחתי את הטלביזיה, הרדיו ועלעלתי בכמה עתונים על מנת ללמוד את הדעתנות בכל עניין ועניין.

אז חטפתי שוק מכמות הדעות שאנשים כמו דעתן מרגלית מצליח להביע בכל יום בכל נושא מה הוא חושב על זה, ועוד אני זוכה לעיין בהגיגיו בחינמון שנקרא בשם המגא-יומרני "ישראל היום". זה פשוט מדהים היכולת של מרגלית לספוג ולעכל את כל המתרחש ובין לילה לנפק דעה אישית, במו מוחו המעורר קנאה וכל זה תמורת... כמה כבר משלמים לו?... כמה?.

ואחת לכמה ימים,אני קורא בעתון עם שם מטאפיזי "הארץ" את הנביא בשער שמתנסח כמו קופירייטר מתוסכל, יוסי שריד, ש'סבורתני' ו-'חושבני' ו-'מה נלין', ו-'אחרית הימין', והכאילו ציטאטות שלו הן שלי. אבל, בקול נמוך איטי וסמכותי הרדיו משדר לי אותו... כאיש-רוח, לכל הרוחות.

ובטלביזיה אני רואה ושומע קול עם צליל שמחזיר אותי ל-"יומני גבע" בפיו משליך המילים הנועזות שסוקלות את עבדכם תחת מימטרים של קיתונות ומי-אפסיים מהשוקת הדלוחה של הביצה הישראלית שרק האילנות מקרקרות בתוכה... הכי בערך ירון לונדון שיוצא מזה בהומור עצמי נפלא.

ויותר מאוחר, ביום שישי, ראש-הממשלה לעתיד והיפה מכל קודמיו יאיר לפיד שמישיר מבט ונורא טורח שלא להביע דעה בכל עניין ועניין ורק מהספק הנובע מהחיוך הלא קיים כמו חתול הצ'שייר המפורסם, הוא זוכה ב-14 מנדטים בסוף השידור.

בקיצור הבנתי שאיני מסוגל להביע דעה בכל עניין. אולי כי העניין הוא דבר שמפהק אותי היישר, למשל, לציטאטות של סטיבן רייט סטנדאפיסט אמריקאי מטורף שמצחיק אותי הרחק מעבר לעניין:

"יש לי משיבון במכונית, וזאת ההודעה:'אני בבית עכשיו,השאירו הודעה ואצלצל חזרה ברגע שאצא החוצה'"

"יש לי מפה אקזיסטנציאלית..כתוב על כל אתר שבה..'אתה נמצא פה!'"

"פיזרתי חומר מסיר-כתמים על הכלב שלי..עכשיו הוא נעלם לי"

ואחרון של אלן דג'נרס:

"סבתא שלי התחילה ללכת 5 מייל ליום כשהיתה בת 60... היא בת 97 כעת ואין לנו מושג,לכל הרוחות,איפה היא נמצאת"

עד כאן. שלכם. אסי דיין.