האתר הלא רשמי של כפר האמנים עין הוד Ein Hod Artists Village Casual Site
סופם של רודנים עבר והווה, ק.בנימין
ן
1. סופם של רודנים
יש בלוב עוד המונים שבוכים על סוף דרכו של הרודן מועמר קדאפי. ברוסיה הסובייטית היו רבים שבכו כשסטלין מת. לאחר פורים תשי"ג, כמה ימים לאחר שהתמוטט בווילה שלו בפאתי מוסקבה, הודיע הרדיו הממלכתי על מותו של הרודן שהיה אחראי למותם של עשרות מיליונים מבני עמו. אך הציבור הרחב, תחת השפעת פולחן האישיות של "שמש העמים", לא יצא לרחובות כדי לחגוג.
התקשורת הכתובה והאלקטרונית תיעדה אלפי אזרחים מתייפחים בבכי על מות "המנהיג הנערץ". איש לא הכריח את העובדים במפעלים לבכות, אבל כולם בכו. אולי גם, כי אחרי שנים של רדיפה והלשנות, מי שלא בכה פחד להחשב בוגד בעקרונות הקומוניזם שעונשו הגליה לסיביר.
תמונות דומות נראו לפני כחמש שנים אחרי מותו של שליט טורקמניסטן, ספרמוראט ניאזוב. אנשים שעברו על פני ארונו של הדיקטטור המטורף נראו בוכים ושבורים, מסתבר יותר שהוכרחו להתנהג כך.
נראה לפיכך, כי השמחה הספונטנית על מותם של דיקטטורים תלויה ביכולת הציבור לזהות בזמן אמת את האכזריות שאפיינה את מעשי המנהיג המת, וכן במידת עוצמתו של שלטון האימה או פולחן האישיות לאחר מותו או מעצרו של הרודן.
הרצח הפוליטי המפורסם ביותר בהיסטוריה ארע ב-44 לפני הספירה. ב-15 במארס בא יוליוס קיסר, המנהיג הרומי שהכריז על עצמו דיקטטור, לכינוס הסנאט ונדקר 23 פעמים בכל חלקי גופו. כשהמתנקשים צעדו ברחובות וצעקו בשמחה גלויה "תושבי רומי, אנחנו שוב חופשיים", התושבים בחרו להסתגר בבתיהם וסרבו לצאת כדי לחגוג. עוד באותו היום נעשה נסיון להתנקש בחייהם של כמה מרוצחי הקיסר וביום הלווייתו השליכו אלפים ענפים, רהיטים ובגדים אל מדורת הכבוד למנהיג המת וגרמו לשריפת ענק. בני המעמדות הנמוכים שתמכו בקיסר פעלו נגד האריסטוקרטים שקשרו נגדו, התייצבו לצד בנו המאומץ במלחמת האזרחים שפרצה באימפריה, ובלחצם אף הועלה הקיסר לדרגת "קדוש" ונבנה לכבודו מבנה מפואר.
שונה היה סופו של הדוצ'ה האיטלקי, בניטו מוסוליני, שפרטיזנים הוציאו אותו להורג בסוף מלחמת העולם השניה. מותו התקבל בשמחה גלויה, והמונים אף זרקו אבנים על גופתו של מוסוליני, שנתלה הפוך על גג תחנת דלק.
הרודן הרומני ניקולא צ'אושסקו נעצר באמצע חורף תשמ"ח והובא לפני בית משפט מאולתר. "כמו שהוא סרב לדבר עם בני עמו, כך הוא מסרב לדבר איתנו", מחה התובע במשפט על הצהרותיו של צ'אושסקו, כי אינו מכיר בחוקיותו של בית המשפט. לאחר שנמצאו אשמים בפשעים חמורים, ובהם רצח עם, ונידונו למוות, הועמדו בני הזוג צ'אושסקו לפני כיתת יורים. ההוצאה להורג שודרה בתקשורת הממלכתית והמונים יצאו לרחובות כדי לחגוג את נפילתו של משטר האימים.
גם לאחר תפיסתו והוצאתו להורג של הדיקטטור העיראקי סדאם חוסיין ב-2006 יצאו המונים לחגוג ברחובות. החגיגות התרכזו באיזורים השיעים של עיראק; מן האיזורים הסונים באו דיווחים על הפגנות מחאה. מלחמת האזרחים הממושכת בעיראק מלמדת, שלפעמים השמחה על נפילת הדיקטטור עלולה להיות מוקדמת מדי.
2. אימת המוסלמים על אירופה
שני אנשי חיל האוויר האמריקני נרצחו ועוד שניים נפצעו בפיגוע ירי בנמל התעופה של פרנקפורט. הרוצח, אזרח קוסובו, פתח באש אל אוטובוס של צבא ארה"ב שחנה במקום. משטרת גרמניה עצרה את היורה, עריף אוקה, בן 21, המתגורר בפרנקפורט.
הפיגוע התרחש לאחר שהחיילים האמריקנים באו לפרנקפורט מבריטניה והיו אמורים לעשות את דרכם לבסיס צבאי ליר רמסטיין. אחד העובדים בקירבת מקום אמר לכלי התקשורת כי שמע את אוקה צועק במהלך הירי "אללה הוא אכבר".
נמל התעופה בפרנקפורט הוא אחד המרכזיים ביותר באירופה. רמת האבטחה סביבו גבוהה למדי על רקע ההתרעות כי גורמים בג'יהאד העולמי מתכננים לבצע בו פיגוע. הבסיס הצבאי האמריקני רמסטיין הוא אחד מבסיסי הצבא הגדולים בגרמניה, המשמשים תחנות מעבר לוגיסטיות לפעילות השוטפת באפגניסטן ובעיראק.
ומעניין, למחרת אותו יום ממש, נכנס לתפקידו שר הפנים החדש של גרמניה, הנס-פטר פרידריך, וכבר הספיק לגרום כאב ראש לממשלתו. זאת, לאחר שהתבטא בוויכוח על הרב-תרבותיות במדינה ועל השתלבותם של 4 מיליון המוסלמים בה.
"מאמיני דת האיסלאם שייכים כמובן לגרמניה, אך האיסלאם כשלעצמו לא שייך", כך אמר שר הפנים של גרמניה, שאף הוסיף: "זוהי עובדה מוכחת מתוך ההיסטוריה". בכך הציב את עצמו בעימות חזיתי מול נשיא גרמניה כריסטיאן וולף, שהצהיר במהלך חגיגות 20 שנה לאיחוד שני חלקי העם הגרמני, כי האיסלאם, כמו הנצרות והיהדות, הפך לחלק בלתי נפרד מגרמניה.
את הוויכוח חידש פרידריך כבר ביומו הראשון בתפקיד, אליו התמנה בסבב המינויים שהחל עם התפטרותו של שר ההגנה בעקבות פרשיית ההעתקות בעבודת הדוקטורט שלו. משרד הפנים נמנה עם החשובים ביותר במדינה, בעיקר בשל תופעת ההגירה אליה ממדינות האיסלאם. עמדתו של פרידריך, בסתירה לעמדת הנשיא, מלמדת כפי הנראה על השינוי הצפוי במדיניות המשרד, עקב כשלון ההשתלבות של מהגרים רבים.
אבל תגובות חריפות על אמירותיו של פרידריך לא איחרו לבוא, כמובן ובמיוחד מאישים מוסלמיים מרכזיים בגרמניה, בוויכוח הארוך שנוגע בשורשי הזהות המקומית: מיהו גרמני כיום, נשמעו גם קולות תמיכה בפרידריך, שנימק בהמשך את עמדתו: "האיסלאם הוא חלק מהמציאות החברתית בארצנו, אך מבחינה דתית, גרמניה והתרבות הגרמנית הן בעלות צביון נוצרי והן ישמרו על כך גם בעתיד".
פרידריך מצטרף לפוליטיקאים אחרים שהביעו באחרונה את דעתם על הרב-תרבותיות באירופה. רק בחודש שעבר אמר ראש הממשלה הבריטי דייוויד קמרון, כי הגישה נכשלה בבריטניה וגרמה למוסלמים צעירים רבים לנטות לאיסלאם הקיצוני. האוכלוסיה המוסלמית בגרמניה היא השניה בגודלה באירופה אחרי צרפת – והמיעוט המוסלמי הגדול ביותר הוא טורקי.
אגב, ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, נשא באותו יום נאום תקיף, נגד הקיצוניות האיסלאמית ושתיקת המערב בנדון. קמרון גם תקף את השנאה לישראל המשתוללת בארצו. בהופעה לפני הארגונים היהודיים בממלכה המאוחדת שב קמרון ואמר, כי הרב-תרבותיות נכשלה וכי המשטרים הערביים ניצלו את העניין הפלשתיני כדי להימנע ממתן זכויות במדינותיהם. "המסר שלהם לאוכלוסיה היה, 'אל תתעסקו עם העדר הדמוקרטיה כאן אלא תתמקדו עם הסבל של אחיכם הפלשתינים'".
חלק מרכזי בנאום יוחד לאי ההשתלבות של הקהיליה המוסלמית בבריטניה. "חלק מהצעירים המוסלמים מתקשים להזדהות עם בריטניה, כי אנו הרשינו את החלשת הזהות הקולקטיבית שלנו. נכשלנו בהצגת חזון שיגרום להם להרגיש שייכים. בפסיביות שלנו, איפשרנו לקהילות להסתגר סביב ערכים המנוגדים לחלוטין לערכים שלנו".
קמרון, שקרע מוסכמות של 'פוליטיקלי קורקט' קרא לשינוי כיוון ואמר: "במקום להתעלם מהקיצוניים עלינו להתמודד איתם בכל דרך. למנוע ממטיפים לשנאה לבוא למדינתנו, לבלום ארגונים המסיתים לטרור ולעצור קבוצות קיצוניות המארגנות כינוסים באוניברסיטאות שלנו".
בפניה לראשי הקהילה היהודית אמר קמרון, כי ניתן להיות בריטי יהודי שתומך בישראל. "אין סתירה בין הדברים", אמר ראש הממשלה הבריטי שגם התנצל בפני ראשי הקהילה היהודית על כך שחייהם במדינה אינם בטוחים. "בכנות, זו בושה שבתי ספר יהודיים במדינה שלנו צריכים לקבל הגנה - אך הם צריכים", אמר לנוכחים.
3. ההבדל בין האיסלאמים למוסלמים
הכרזתו של ההיסטוריון האמריקני פרנסיס פוקויאמה ('קץ ההיסטוריה'), כי לא האיסלאם הוא מחולל הטרור העולמי אלא הערבים, הזכירה לי בדיחה על אדם ששמע, כמו כולם, על מיצג אמנותי מרהיב המוצג לראווה במוזיאון העיר.
מדורי האמנות מלאו שבחים לציור הקיר המרשים בגודלו שהשתרע על פני קיר שלם, ואשר כדי להבין כראוי את משיכות המכחול בו יש לעמוד במרחק רב ממנו ולהתבונן על כולו. מיודענו החליט לבדוק בעצמו על מה ולמה קמה המהומה, וברוב רושם אץ לו אל המוזיאון המדובר.
הוא חלף בלי משים ליד שלט ההכוונה הממליץ על המרחק שממנו כדאי להתבונן בציור, התקרב עוד ועוד, וכשנעצר צמוד לקיר המצויר, כל שהצליחו עיניו לקלוט היה אוסף של קשקושים ילדותיים ובלתי מובנים שנראו לו כאילו נלקחו מתיק העבודות של בנו בן השלוש.
מיודענו החל מחווה דעתו בזלזול באוזני העוברים והשבים, ואף פירסם ברבים את ביקורתו, בה התריע מפני פשיטת רגל אמנותית העלולה להתפתח מן העשב השוטה אשר מתיימר להציג את קשקושיו ברבים ועוד מעז לכנותם בתואר הנכבד 'אמנות'. סוף הסיפור ידוע: מיודענו קיבל שיעור בפרספקטיבה, והבין שמבקר אמנות הוא כנראה כבר לא יהיה.
ובכן, גם אנחנו יכולים לפלוט אנחת רווחה. אין לנו עניין עם 1.9 מיליארד מוסלמים בעולם. רק עם 300 מיליון ערבים המקיפים אותנו. זו אולי לא נחמה גדולה אבל זו גם אינה בדיחה. עובדה היא, שמול האסכולה הרואה באיסלאם את האויב של כלל האנושות, אויב המוביל למלחמת עולם שלישית, יש אסכולה אחרת. האסכולה המבחינה בין האיסלאם לבין האיסלאמיזם.
4. באיחור רב מאוד
הנצרות, ראשיה ונציגיה בכל המדינות, רדפה את קהילות ישראל, ככלל וכפרט, בכל מקומות מושבותיהם, ותקופת האינקווזיציה היא רק סמל למציאות של סבל, שמד, הרג ואבדון, ותולדות העם היהודי, בהיסטוריה הכתובה והכאובה, אינה מסוגלת לספר את הכל, מכיון שאימת השלטונות לא איפשרה להעלותם על הכתב, ובאם הועלו, אף הם הושמדו.
ורק כעת, האפיפיור הנוכחי "מזכה" בספר חדש את העם היהודי מאחריות להריגתו של 'אותו האיש', תוך הבאת ציטטות ממקורות תיאולוגיים ואחרים, כדי להסביר מדוע שגויה הטענה כי העם היהודי, כקולקטיב, אחראי למותו.
למעשה, כבר בתשכ"ו נכתב מסמך רשמי בנושא, ולקביעתו של האפיפיור, ממוצא גרמני, יש משמעות מיוחדת, על רקע מחלוקת שהתגלעה עימו בעבר. מאז הפיכתה של הנצרות לאחת הדתות המרכזיות בעולם, סוגיית האחריות היהודית למותו של 'אותו האיש' היתה אחד המניעים המרכזיים לאנטישמיות ולאיבה של הממסד הנוצרי כלפי היהודים.
אגב, האפיפיור יוחנן ה-23, הוא שיזם את כינוס המועצה האקומנית השניה, שהצהרת הסיכום של דיוניה, ה"נוסטרה אטאטה" מתשכ"ו, חוללה מהפך תיאולוגי היסטורי ביחסה של הכנסיה הקתולית ליהודים.
אגב, הקונסוליה הכללית של ישראל בניו יורק פירסמה חוברת הסברה שאליה מצורפות ההוכחות ההיסטוריות לכך שהיהודים, לפחות אלה שחיים היום, אינם אשמים במותו של 'אותו האיש'.
את החוברת פירסמה הקונסוליה הישראלית בניו יורק, עוד בחודש סיון תשס"ו, ואליה צורף העתק של המסמך ההיסטורי "נוסטרה אטטה", שחיברה, כאמור, מועצת הוותיקן בשנת תשכ"ו. המסמך מסמל את נקודת התפנית ביחס הכנסיה הקתולית ליהודים, ובו למעשה מנוקה הקולקטיב היהודי מאשמת הריגתו של 'אותו האיש'. מהמסמך ניתן להבין, כי הכנסיה עדיין רואה בגורמים יהודיים כמי שהביאו למותו של מייסד הנצרות, אולם מאשימה את אותם אנשים בלבד.
בדברי ההסבר לחוברת נאמר, כי "במשך 40 השנים האחרונות לא נעשתה עבודת הסברה משמעותית של המסמך, ומטרתנו היא להביא את עצם קיומו לידיעתם של כמה שיותר נוצרים בכלל, וכמובן קתולים בפרט". בשעתו אימצה הקונסוליה הישראלית בניו יורק את המסמך, קיימה על בסיסו עשרות ימי עיון בשיתוף ראשי הקהילות הקתוליות באזור ניו יורק.
על פי נוסח ה'נוסטרה אטטה': "ההנהגה היהודית, ואלה שהלכו בעקבותיה, אכן פעלו להבאת קיצו של 'אותו האיש', אך אי אפשר לזקוף את מה שהתרחש במסע סבלותיו לחובת כל היהודים באשר הם, אלו שחיו בשעתו ואלו החיים היום".
5. מכחיש ה"שואס"
פרופ' שלמה זנד מאוניברסיטת תל אביב, הופיע באוניברסיטת 'שואס' בלונדון, שמצטיינת בנטיות אנטי ישראליות. צריך להקדים ולומר, זנד הוא מחברו של ספר המכחיש את עצם קיומו של עם יהודי, עפ"ל, שהפך ללהיט עולמי. הרי יש ביקוש לרפש האנטישמי הזה. במצעד הפיגועים יזכו זנד וספרו במקום הראשון בעשור האחרון.
זנד איש אקדמיה והספר הפך אותו לאיש אחר. לא עוד אינטלקטואל, אלא פוליטרוק קטן. בהופעתו הסביר זנד למאזינים שגרמניה הנאצית היתה מדינה אתנו-צנטרית, וכך גם מדינת ישראל. וכפי ששם זה הסתיים בטבח, גם בישראל זה יסתיים בטבח של המיעוט הפלשתיני בגליל. אחד מהנוכחים באולם, העיתונאי ריצ'רד מילט, הקליט את הדברים. אין ספק שהפרופ' הזה שובר את השיאים של "כוחות הקידמה".
מעלילות לעובדות. ראשית, רוב מדינות אירופה הן "אתנו-צנטריות": יוון, סלובניה, קרואטיה, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה ועוד. זה לא הופך אותן לנאציות. אבל זנד הופך את ישראל לנאצית. זה העיוות החולני שמתפתח בחלק מהאקדמיה, הישראלית והעולמית. כך גם בעניין הטבח.
במזרח התיכון הפך טבח בכלל, וטבח מיעוטים בפרט, לנורמה מקובלת. 12 מיליון איש (לפחות) נטבחו בעולם הערבי והמוסלמי מאז הקמת מדינת ישראל. לפחות עשרה מיליון מהם על ידי ערבים ומוסלמים. רק ישראל לא השתתפה בחגיגת הדמים. אבל תעשיית השקרים חייבת להפוך את המציאות. שתיקה אקדמית על הטבח של מוסלמים על ידי מוסלמים. עלילה אקדמית על טבח של ערבים על ידי יהודים. נכון שטבח כזה לא היה. זה לא יפריע להם. הם יפיצו אותו.
6. המתסיס הלאומני דורש העלמת המזוזות
השייח' רא'אד סאלח, מנהיג הפלג הצפוני האיסלאמי בישראל, המתסיס לכל דבר שיש בו שייכות לאמונת היהודים, הצהיר בפומבי, כי הוא דורש להוריד את כל המזוזות שנקבעו בשערי העיר העתיקה של ירושלים.
המתסיס הלאומני ציין בדבריו, כי ידוע לו שהיהודים מתכננים ואף מבצעים את יהוד ירושלים, ובעת שביקר לאחרונה בעיר העתיקה, יחד עם ההנהגה המוסלמית, הבחינו אנשיו שקיימות מזוזות, והיהודים מנשקים את המזוזה בעת שהם עוברים לידה... "זו הכרזת יהוד ירושלים..." הצהיר בחוצפתו, והוסיף: "המזוזות נועדו להצהיר על עובדה קיימת שהעיר העתיקה היא יהודית, ואת המזוזה מניחים בבית יהודי על המשקוף, וכאן, ירושלים, היא עיר ערבית..." עפ"ל.
אגב, רק בדמוקרטיה הישראלית זה יכול לקרות. עימות מילולי אלים פרץ בין סטודנטים ערבים ויהודים באוניברסיטת חיפה, בעקבות ביקורו בקמפוס של השייח' המתסיס. העימות גלש לדחיפות בין הסטודנטים, בלוויית קללות וקריאות גזעניות משני הצדדים. רק עשרות שוטרי יס"מ, בלשים סמויים ומאבטחים הצליחו להפריד בין הניצים ולמנוע תגרה המונית שעלולה היתה להביא לנפגעים ולעצורים.
תא הסטודנטים אקר"א, המזוהה עם התנועה האיסלאמית, מנסה רבות ליזום הרצאה של השייח' סאלח לפני סטודנטים ערבים בקמפוס. הנהלת האוניברסיטה דחתה את הבקשות פעם אחר פעם, אולם נאלצה לאשר אותה לאחרונה בעקבות חוות דעת משפטית.
200 סטודנטים יהודים קיבלו את פניו של סאלח בקריאות "מחבל מחבל". הם ניסו להפריע למהלך ההרצאה ואף לפוצץ אותה, כאשר בתווך עמדו שוטרי יס"מ ומנעו עימות פיזי בין הצדדים. הסטודנטים הערבים קיבלו את סאלח במחיאות כפיים, ביקשו מהסטודנטים היהודים להסתלק ושרו "בילאדי בילאדי", "בדם ואש נפדה את פלשתין".
השייח' סלאח אמר בהרצאה: "ערביי ישראל יהיו שאהידים, אם היחס אליהם כפי שהוא, יימשך. ירושלים ואל-אקצה הם שטחים פלשתיניים וכך יהיו לנצח... לא נשקוט עד שמיליוני הפליטים שגורשו ב-1948 יחזרו לחיפה, לעכו, ליפו, לגליל ולמשולש".
כך מנוצל חופש האקדמי לצורך הסתה נגד ישראל.
7. בעבר שולמו לערבים דמי 'לא יחרץ'
ביקוריו התכופים בעיר העתיקה של השייח' המתסיס סאלח מעוררים זכרונות לא נעימים. האבנים שהתעופפו אל רחבת הכותל המערבי בחג הסוכות תשנ"א, נפלו לא רק על רחבת השיש הגדולה. הן פגעו בציפור נפשו של כל יהודי ברחבי העולם. ברם, חשוב להדגיש את מה שאולי לא ידוע לרבים מחוקרי עברו של הכותל, שגם בעבר הלא-כל-כך רחוק היו התנכלויות חמורות למתפללים ובמקרים אחדים הגיעו למעשי איבה של ממש.
תעוזתם של הנערים הערביים בעבר היתה גדולה הרבה יותר. הם לא התביישו להיכנס אל תוך הרחבה הצרה, לחדור אל המתפללים עם חמוריהם והסלים שעל כתפיהם ולפתוח בצרחות של "א-אכבאר". בפנקס החשבונות מראשית שנות ת"ר מצאנו דו"ח מיוחד של ההקצבות המיוחדות שכונו "דמי לא יחרץ". היו אלה כספים שניתנו לערבים כשוחד כדי שלא יפריעו למהלך התפילות.
כבר לפני 110 שנה התלוננו יהודי ירושלים לפני הקונסוליה האוסטרו-הונגרית שעליה הוטלה ההגנה על תושבי העיר, מפני תקיפות ומעשי איבה. ממכתבים וממסמכים המתועדים מתברר, שהמצב הבטחוני באיזור הכותל המערבי התערער עד כדי הגשת תביעה נמרצת לנקיטת צעדים של ממש להפסקת ההתנכלויות. הבקשה הוגשה ע"י 2 ראשי הכוללים הגדולים, גאליציה ואונגארן, שבהם התרכזו מרבית בני החסות של האוסטרים.
גילוי נוסף שמצאנו, מתייחס דווקא להצעה שהועלתה ע"י שר הדתות המנוח, פרופ' אבנר שאקי, בעניין גדר מעל אבני הכותל, הקרויות "אבני מונטיפיורי". עוד בתקופה ההיא, לפני 110 שנה, היה מי שהגדיר את ההצעה כמעשה חלם והמשיל זאת למי שבונה בית חולים ליד גשר שמתחתיו פעורה תהום ללא מעקה. במקום לבנות מעקה מקימים בית חולים...
הבעיה מתמקדת יותר בבעלות על השטח שמעל הכותל ולא בגדר זו או אחרת. בניגוד להצעתו של שאקי נדונו בעבר תוכניות מרחיקות לכת, לרכישת שטח המגורים שליד הכותל המערבי כדי להגיע לשליטה על ה"תפר" שבין הר הבית לכותל המערבי. סר משה מונטיפיורי והברון אדמונד דה רוטשילד וגם רבי משה נחמן כהניו, כולם ביקשו בזמנו לבצע את הרכישה, כאשר התוכנית מדברת גם על השכונה המוגרבית.
התוכניות לא יצאו לפועל. בשנת תרס"א נתחדשו הנסיונות, והפעם בעידודם של כמה מרבני ירושלים שפירסמו דעתם בכרוז מיוחד. ערב מלחמת העולם הראשונה נעשה נסיון ע"י בנק אנגלו פלשתינה (אפ"ק), וכותב על כך ז. ד. לבונטין:
"כידוע, הנה הכותל המערבי שארית מחמדנו מימי קדם, ברחוב צר ואי נקי כלל. בשביל לגשת אל הכותל הזה, נצטרך לעבור כמה רחובות צרים, עמוקים ומלאי רפש, בין ילדי ערבים המתלוצצים על היהודים העוברים שם. לפני כמה שנים ציווה הברון רוטשילד על פקידיו בארצנו להביא המקום הזה לרשות היהודים, ולא עלה בידיהם. את הכותל, או הרחוב הצר שעל ידו – אי אפשר לקנות. למען שיהיה לנו הכותל, נחוץ לרכוש מגרש על צד הכותל בשביל שיהיה המקום על יד הכותל לנו. ובהמשך הזמן לבנות שמה איזה מוסד קולטורי, או מה שיותר נאה – בית כנסת גדול. אבל על המגרש הזה, הנחוץ לנו למטרה זו עומדים בתים השייכים להקדש של ערבים מערביים. נחלאות כאלו – של הקדש – אי אפשר לקנות, אלא להחליפם בנכסי דלא ניידי אחרים. בשביל זה, צריך לקנות במקום אחר בתים וכמובן יותר טובים מאלו העומדים כעת על המגרש, ולהשוות עם גבאי ההקדש הזה ועם פקידי משרד ההקדשות אשר להממשלה, למען שיסכימו לחילופין אלו, ואז יעזבו המערביים את בתיהם ויהיה נחוץ לנו להרוס אותם ולעשות משהו עם המגרש כחפצנו".
בהמשך מספר לבונטין על הבעיות שנתעוררו. "חוסר הכסף וקשיים נוספים ובינתיים באה המלחמה העולמית והמשא ומתן נפסק". השופט גד פרומקין מספר אף הוא בספרו על רעיונות שהיו לו בדבר רכישת הבתים ויצירת דרך-גישה נוחה לרחבת הכותל המערבי.
1. סופם של רודנים
יש בלוב עוד המונים שבוכים על סוף דרכו של הרודן מועמר קדאפי. ברוסיה הסובייטית היו רבים שבכו כשסטלין מת. לאחר פורים תשי"ג, כמה ימים לאחר שהתמוטט בווילה שלו בפאתי מוסקבה, הודיע הרדיו הממלכתי על מותו של הרודן שהיה אחראי למותם של עשרות מיליונים מבני עמו. אך הציבור הרחב, תחת השפעת פולחן האישיות של "שמש העמים", לא יצא לרחובות כדי לחגוג.
התקשורת הכתובה והאלקטרונית תיעדה אלפי אזרחים מתייפחים בבכי על מות "המנהיג הנערץ". איש לא הכריח את העובדים במפעלים לבכות, אבל כולם בכו. אולי גם, כי אחרי שנים של רדיפה והלשנות, מי שלא בכה פחד להחשב בוגד בעקרונות הקומוניזם שעונשו הגליה לסיביר.
תמונות דומות נראו לפני כחמש שנים אחרי מותו של שליט טורקמניסטן, ספרמוראט ניאזוב. אנשים שעברו על פני ארונו של הדיקטטור המטורף נראו בוכים ושבורים, מסתבר יותר שהוכרחו להתנהג כך.
נראה לפיכך, כי השמחה הספונטנית על מותם של דיקטטורים תלויה ביכולת הציבור לזהות בזמן אמת את האכזריות שאפיינה את מעשי המנהיג המת, וכן במידת עוצמתו של שלטון האימה או פולחן האישיות לאחר מותו או מעצרו של הרודן.
הרצח הפוליטי המפורסם ביותר בהיסטוריה ארע ב-44 לפני הספירה. ב-15 במארס בא יוליוס קיסר, המנהיג הרומי שהכריז על עצמו דיקטטור, לכינוס הסנאט ונדקר 23 פעמים בכל חלקי גופו. כשהמתנקשים צעדו ברחובות וצעקו בשמחה גלויה "תושבי רומי, אנחנו שוב חופשיים", התושבים בחרו להסתגר בבתיהם וסרבו לצאת כדי לחגוג. עוד באותו היום נעשה נסיון להתנקש בחייהם של כמה מרוצחי הקיסר וביום הלווייתו השליכו אלפים ענפים, רהיטים ובגדים אל מדורת הכבוד למנהיג המת וגרמו לשריפת ענק. בני המעמדות הנמוכים שתמכו בקיסר פעלו נגד האריסטוקרטים שקשרו נגדו, התייצבו לצד בנו המאומץ במלחמת האזרחים שפרצה באימפריה, ובלחצם אף הועלה הקיסר לדרגת "קדוש" ונבנה לכבודו מבנה מפואר.
שונה היה סופו של הדוצ'ה האיטלקי, בניטו מוסוליני, שפרטיזנים הוציאו אותו להורג בסוף מלחמת העולם השניה. מותו התקבל בשמחה גלויה, והמונים אף זרקו אבנים על גופתו של מוסוליני, שנתלה הפוך על גג תחנת דלק.
הרודן הרומני ניקולא צ'אושסקו נעצר באמצע חורף תשמ"ח והובא לפני בית משפט מאולתר. "כמו שהוא סרב לדבר עם בני עמו, כך הוא מסרב לדבר איתנו", מחה התובע במשפט על הצהרותיו של צ'אושסקו, כי אינו מכיר בחוקיותו של בית המשפט. לאחר שנמצאו אשמים בפשעים חמורים, ובהם רצח עם, ונידונו למוות, הועמדו בני הזוג צ'אושסקו לפני כיתת יורים. ההוצאה להורג שודרה בתקשורת הממלכתית והמונים יצאו לרחובות כדי לחגוג את נפילתו של משטר האימים.
גם לאחר תפיסתו והוצאתו להורג של הדיקטטור העיראקי סדאם חוסיין ב-2006 יצאו המונים לחגוג ברחובות. החגיגות התרכזו באיזורים השיעים של עיראק; מן האיזורים הסונים באו דיווחים על הפגנות מחאה. מלחמת האזרחים הממושכת בעיראק מלמדת, שלפעמים השמחה על נפילת הדיקטטור עלולה להיות מוקדמת מדי.
2. אימת המוסלמים על אירופה
שני אנשי חיל האוויר האמריקני נרצחו ועוד שניים נפצעו בפיגוע ירי בנמל התעופה של פרנקפורט. הרוצח, אזרח קוסובו, פתח באש אל אוטובוס של צבא ארה"ב שחנה במקום. משטרת גרמניה עצרה את היורה, עריף אוקה, בן 21, המתגורר בפרנקפורט.
הפיגוע התרחש לאחר שהחיילים האמריקנים באו לפרנקפורט מבריטניה והיו אמורים לעשות את דרכם לבסיס צבאי ליר רמסטיין. אחד העובדים בקירבת מקום אמר לכלי התקשורת כי שמע את אוקה צועק במהלך הירי "אללה הוא אכבר".
נמל התעופה בפרנקפורט הוא אחד המרכזיים ביותר באירופה. רמת האבטחה סביבו גבוהה למדי על רקע ההתרעות כי גורמים בג'יהאד העולמי מתכננים לבצע בו פיגוע. הבסיס הצבאי האמריקני רמסטיין הוא אחד מבסיסי הצבא הגדולים בגרמניה, המשמשים תחנות מעבר לוגיסטיות לפעילות השוטפת באפגניסטן ובעיראק.
ומעניין, למחרת אותו יום ממש, נכנס לתפקידו שר הפנים החדש של גרמניה, הנס-פטר פרידריך, וכבר הספיק לגרום כאב ראש לממשלתו. זאת, לאחר שהתבטא בוויכוח על הרב-תרבותיות במדינה ועל השתלבותם של 4 מיליון המוסלמים בה.
"מאמיני דת האיסלאם שייכים כמובן לגרמניה, אך האיסלאם כשלעצמו לא שייך", כך אמר שר הפנים של גרמניה, שאף הוסיף: "זוהי עובדה מוכחת מתוך ההיסטוריה". בכך הציב את עצמו בעימות חזיתי מול נשיא גרמניה כריסטיאן וולף, שהצהיר במהלך חגיגות 20 שנה לאיחוד שני חלקי העם הגרמני, כי האיסלאם, כמו הנצרות והיהדות, הפך לחלק בלתי נפרד מגרמניה.
את הוויכוח חידש פרידריך כבר ביומו הראשון בתפקיד, אליו התמנה בסבב המינויים שהחל עם התפטרותו של שר ההגנה בעקבות פרשיית ההעתקות בעבודת הדוקטורט שלו. משרד הפנים נמנה עם החשובים ביותר במדינה, בעיקר בשל תופעת ההגירה אליה ממדינות האיסלאם. עמדתו של פרידריך, בסתירה לעמדת הנשיא, מלמדת כפי הנראה על השינוי הצפוי במדיניות המשרד, עקב כשלון ההשתלבות של מהגרים רבים.
אבל תגובות חריפות על אמירותיו של פרידריך לא איחרו לבוא, כמובן ובמיוחד מאישים מוסלמיים מרכזיים בגרמניה, בוויכוח הארוך שנוגע בשורשי הזהות המקומית: מיהו גרמני כיום, נשמעו גם קולות תמיכה בפרידריך, שנימק בהמשך את עמדתו: "האיסלאם הוא חלק מהמציאות החברתית בארצנו, אך מבחינה דתית, גרמניה והתרבות הגרמנית הן בעלות צביון נוצרי והן ישמרו על כך גם בעתיד".
פרידריך מצטרף לפוליטיקאים אחרים שהביעו באחרונה את דעתם על הרב-תרבותיות באירופה. רק בחודש שעבר אמר ראש הממשלה הבריטי דייוויד קמרון, כי הגישה נכשלה בבריטניה וגרמה למוסלמים צעירים רבים לנטות לאיסלאם הקיצוני. האוכלוסיה המוסלמית בגרמניה היא השניה בגודלה באירופה אחרי צרפת – והמיעוט המוסלמי הגדול ביותר הוא טורקי.
אגב, ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, נשא באותו יום נאום תקיף, נגד הקיצוניות האיסלאמית ושתיקת המערב בנדון. קמרון גם תקף את השנאה לישראל המשתוללת בארצו. בהופעה לפני הארגונים היהודיים בממלכה המאוחדת שב קמרון ואמר, כי הרב-תרבותיות נכשלה וכי המשטרים הערביים ניצלו את העניין הפלשתיני כדי להימנע ממתן זכויות במדינותיהם. "המסר שלהם לאוכלוסיה היה, 'אל תתעסקו עם העדר הדמוקרטיה כאן אלא תתמקדו עם הסבל של אחיכם הפלשתינים'".
חלק מרכזי בנאום יוחד לאי ההשתלבות של הקהיליה המוסלמית בבריטניה. "חלק מהצעירים המוסלמים מתקשים להזדהות עם בריטניה, כי אנו הרשינו את החלשת הזהות הקולקטיבית שלנו. נכשלנו בהצגת חזון שיגרום להם להרגיש שייכים. בפסיביות שלנו, איפשרנו לקהילות להסתגר סביב ערכים המנוגדים לחלוטין לערכים שלנו".
קמרון, שקרע מוסכמות של 'פוליטיקלי קורקט' קרא לשינוי כיוון ואמר: "במקום להתעלם מהקיצוניים עלינו להתמודד איתם בכל דרך. למנוע ממטיפים לשנאה לבוא למדינתנו, לבלום ארגונים המסיתים לטרור ולעצור קבוצות קיצוניות המארגנות כינוסים באוניברסיטאות שלנו".
בפניה לראשי הקהילה היהודית אמר קמרון, כי ניתן להיות בריטי יהודי שתומך בישראל. "אין סתירה בין הדברים", אמר ראש הממשלה הבריטי שגם התנצל בפני ראשי הקהילה היהודית על כך שחייהם במדינה אינם בטוחים. "בכנות, זו בושה שבתי ספר יהודיים במדינה שלנו צריכים לקבל הגנה - אך הם צריכים", אמר לנוכחים.
3. ההבדל בין האיסלאמים למוסלמים
הכרזתו של ההיסטוריון האמריקני פרנסיס פוקויאמה ('קץ ההיסטוריה'), כי לא האיסלאם הוא מחולל הטרור העולמי אלא הערבים, הזכירה לי בדיחה על אדם ששמע, כמו כולם, על מיצג אמנותי מרהיב המוצג לראווה במוזיאון העיר.
מדורי האמנות מלאו שבחים לציור הקיר המרשים בגודלו שהשתרע על פני קיר שלם, ואשר כדי להבין כראוי את משיכות המכחול בו יש לעמוד במרחק רב ממנו ולהתבונן על כולו. מיודענו החליט לבדוק בעצמו על מה ולמה קמה המהומה, וברוב רושם אץ לו אל המוזיאון המדובר.
הוא חלף בלי משים ליד שלט ההכוונה הממליץ על המרחק שממנו כדאי להתבונן בציור, התקרב עוד ועוד, וכשנעצר צמוד לקיר המצויר, כל שהצליחו עיניו לקלוט היה אוסף של קשקושים ילדותיים ובלתי מובנים שנראו לו כאילו נלקחו מתיק העבודות של בנו בן השלוש.
מיודענו החל מחווה דעתו בזלזול באוזני העוברים והשבים, ואף פירסם ברבים את ביקורתו, בה התריע מפני פשיטת רגל אמנותית העלולה להתפתח מן העשב השוטה אשר מתיימר להציג את קשקושיו ברבים ועוד מעז לכנותם בתואר הנכבד 'אמנות'. סוף הסיפור ידוע: מיודענו קיבל שיעור בפרספקטיבה, והבין שמבקר אמנות הוא כנראה כבר לא יהיה.
ובכן, גם אנחנו יכולים לפלוט אנחת רווחה. אין לנו עניין עם 1.9 מיליארד מוסלמים בעולם. רק עם 300 מיליון ערבים המקיפים אותנו. זו אולי לא נחמה גדולה אבל זו גם אינה בדיחה. עובדה היא, שמול האסכולה הרואה באיסלאם את האויב של כלל האנושות, אויב המוביל למלחמת עולם שלישית, יש אסכולה אחרת. האסכולה המבחינה בין האיסלאם לבין האיסלאמיזם.
4. באיחור רב מאוד
הנצרות, ראשיה ונציגיה בכל המדינות, רדפה את קהילות ישראל, ככלל וכפרט, בכל מקומות מושבותיהם, ותקופת האינקווזיציה היא רק סמל למציאות של סבל, שמד, הרג ואבדון, ותולדות העם היהודי, בהיסטוריה הכתובה והכאובה, אינה מסוגלת לספר את הכל, מכיון שאימת השלטונות לא איפשרה להעלותם על הכתב, ובאם הועלו, אף הם הושמדו.
ורק כעת, האפיפיור הנוכחי "מזכה" בספר חדש את העם היהודי מאחריות להריגתו של 'אותו האיש', תוך הבאת ציטטות ממקורות תיאולוגיים ואחרים, כדי להסביר מדוע שגויה הטענה כי העם היהודי, כקולקטיב, אחראי למותו.
למעשה, כבר בתשכ"ו נכתב מסמך רשמי בנושא, ולקביעתו של האפיפיור, ממוצא גרמני, יש משמעות מיוחדת, על רקע מחלוקת שהתגלעה עימו בעבר. מאז הפיכתה של הנצרות לאחת הדתות המרכזיות בעולם, סוגיית האחריות היהודית למותו של 'אותו האיש' היתה אחד המניעים המרכזיים לאנטישמיות ולאיבה של הממסד הנוצרי כלפי היהודים.
אגב, האפיפיור יוחנן ה-23, הוא שיזם את כינוס המועצה האקומנית השניה, שהצהרת הסיכום של דיוניה, ה"נוסטרה אטאטה" מתשכ"ו, חוללה מהפך תיאולוגי היסטורי ביחסה של הכנסיה הקתולית ליהודים.
אגב, הקונסוליה הכללית של ישראל בניו יורק פירסמה חוברת הסברה שאליה מצורפות ההוכחות ההיסטוריות לכך שהיהודים, לפחות אלה שחיים היום, אינם אשמים במותו של 'אותו האיש'.
את החוברת פירסמה הקונסוליה הישראלית בניו יורק, עוד בחודש סיון תשס"ו, ואליה צורף העתק של המסמך ההיסטורי "נוסטרה אטטה", שחיברה, כאמור, מועצת הוותיקן בשנת תשכ"ו. המסמך מסמל את נקודת התפנית ביחס הכנסיה הקתולית ליהודים, ובו למעשה מנוקה הקולקטיב היהודי מאשמת הריגתו של 'אותו האיש'. מהמסמך ניתן להבין, כי הכנסיה עדיין רואה בגורמים יהודיים כמי שהביאו למותו של מייסד הנצרות, אולם מאשימה את אותם אנשים בלבד.
בדברי ההסבר לחוברת נאמר, כי "במשך 40 השנים האחרונות לא נעשתה עבודת הסברה משמעותית של המסמך, ומטרתנו היא להביא את עצם קיומו לידיעתם של כמה שיותר נוצרים בכלל, וכמובן קתולים בפרט". בשעתו אימצה הקונסוליה הישראלית בניו יורק את המסמך, קיימה על בסיסו עשרות ימי עיון בשיתוף ראשי הקהילות הקתוליות באזור ניו יורק.
על פי נוסח ה'נוסטרה אטטה': "ההנהגה היהודית, ואלה שהלכו בעקבותיה, אכן פעלו להבאת קיצו של 'אותו האיש', אך אי אפשר לזקוף את מה שהתרחש במסע סבלותיו לחובת כל היהודים באשר הם, אלו שחיו בשעתו ואלו החיים היום".
5. מכחיש ה"שואס"
פרופ' שלמה זנד מאוניברסיטת תל אביב, הופיע באוניברסיטת 'שואס' בלונדון, שמצטיינת בנטיות אנטי ישראליות. צריך להקדים ולומר, זנד הוא מחברו של ספר המכחיש את עצם קיומו של עם יהודי, עפ"ל, שהפך ללהיט עולמי. הרי יש ביקוש לרפש האנטישמי הזה. במצעד הפיגועים יזכו זנד וספרו במקום הראשון בעשור האחרון.
זנד איש אקדמיה והספר הפך אותו לאיש אחר. לא עוד אינטלקטואל, אלא פוליטרוק קטן. בהופעתו הסביר זנד למאזינים שגרמניה הנאצית היתה מדינה אתנו-צנטרית, וכך גם מדינת ישראל. וכפי ששם זה הסתיים בטבח, גם בישראל זה יסתיים בטבח של המיעוט הפלשתיני בגליל. אחד מהנוכחים באולם, העיתונאי ריצ'רד מילט, הקליט את הדברים. אין ספק שהפרופ' הזה שובר את השיאים של "כוחות הקידמה".
מעלילות לעובדות. ראשית, רוב מדינות אירופה הן "אתנו-צנטריות": יוון, סלובניה, קרואטיה, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה ועוד. זה לא הופך אותן לנאציות. אבל זנד הופך את ישראל לנאצית. זה העיוות החולני שמתפתח בחלק מהאקדמיה, הישראלית והעולמית. כך גם בעניין הטבח.
במזרח התיכון הפך טבח בכלל, וטבח מיעוטים בפרט, לנורמה מקובלת. 12 מיליון איש (לפחות) נטבחו בעולם הערבי והמוסלמי מאז הקמת מדינת ישראל. לפחות עשרה מיליון מהם על ידי ערבים ומוסלמים. רק ישראל לא השתתפה בחגיגת הדמים. אבל תעשיית השקרים חייבת להפוך את המציאות. שתיקה אקדמית על הטבח של מוסלמים על ידי מוסלמים. עלילה אקדמית על טבח של ערבים על ידי יהודים. נכון שטבח כזה לא היה. זה לא יפריע להם. הם יפיצו אותו.
6. המתסיס הלאומני דורש העלמת המזוזות
השייח' רא'אד סאלח, מנהיג הפלג הצפוני האיסלאמי בישראל, המתסיס לכל דבר שיש בו שייכות לאמונת היהודים, הצהיר בפומבי, כי הוא דורש להוריד את כל המזוזות שנקבעו בשערי העיר העתיקה של ירושלים.
המתסיס הלאומני ציין בדבריו, כי ידוע לו שהיהודים מתכננים ואף מבצעים את יהוד ירושלים, ובעת שביקר לאחרונה בעיר העתיקה, יחד עם ההנהגה המוסלמית, הבחינו אנשיו שקיימות מזוזות, והיהודים מנשקים את המזוזה בעת שהם עוברים לידה... "זו הכרזת יהוד ירושלים..." הצהיר בחוצפתו, והוסיף: "המזוזות נועדו להצהיר על עובדה קיימת שהעיר העתיקה היא יהודית, ואת המזוזה מניחים בבית יהודי על המשקוף, וכאן, ירושלים, היא עיר ערבית..." עפ"ל.
אגב, רק בדמוקרטיה הישראלית זה יכול לקרות. עימות מילולי אלים פרץ בין סטודנטים ערבים ויהודים באוניברסיטת חיפה, בעקבות ביקורו בקמפוס של השייח' המתסיס. העימות גלש לדחיפות בין הסטודנטים, בלוויית קללות וקריאות גזעניות משני הצדדים. רק עשרות שוטרי יס"מ, בלשים סמויים ומאבטחים הצליחו להפריד בין הניצים ולמנוע תגרה המונית שעלולה היתה להביא לנפגעים ולעצורים.
תא הסטודנטים אקר"א, המזוהה עם התנועה האיסלאמית, מנסה רבות ליזום הרצאה של השייח' סאלח לפני סטודנטים ערבים בקמפוס. הנהלת האוניברסיטה דחתה את הבקשות פעם אחר פעם, אולם נאלצה לאשר אותה לאחרונה בעקבות חוות דעת משפטית.
200 סטודנטים יהודים קיבלו את פניו של סאלח בקריאות "מחבל מחבל". הם ניסו להפריע למהלך ההרצאה ואף לפוצץ אותה, כאשר בתווך עמדו שוטרי יס"מ ומנעו עימות פיזי בין הצדדים. הסטודנטים הערבים קיבלו את סאלח במחיאות כפיים, ביקשו מהסטודנטים היהודים להסתלק ושרו "בילאדי בילאדי", "בדם ואש נפדה את פלשתין".
השייח' סלאח אמר בהרצאה: "ערביי ישראל יהיו שאהידים, אם היחס אליהם כפי שהוא, יימשך. ירושלים ואל-אקצה הם שטחים פלשתיניים וכך יהיו לנצח... לא נשקוט עד שמיליוני הפליטים שגורשו ב-1948 יחזרו לחיפה, לעכו, ליפו, לגליל ולמשולש".
כך מנוצל חופש האקדמי לצורך הסתה נגד ישראל.
7. בעבר שולמו לערבים דמי 'לא יחרץ'
ביקוריו התכופים בעיר העתיקה של השייח' המתסיס סאלח מעוררים זכרונות לא נעימים. האבנים שהתעופפו אל רחבת הכותל המערבי בחג הסוכות תשנ"א, נפלו לא רק על רחבת השיש הגדולה. הן פגעו בציפור נפשו של כל יהודי ברחבי העולם. ברם, חשוב להדגיש את מה שאולי לא ידוע לרבים מחוקרי עברו של הכותל, שגם בעבר הלא-כל-כך רחוק היו התנכלויות חמורות למתפללים ובמקרים אחדים הגיעו למעשי איבה של ממש.
תעוזתם של הנערים הערביים בעבר היתה גדולה הרבה יותר. הם לא התביישו להיכנס אל תוך הרחבה הצרה, לחדור אל המתפללים עם חמוריהם והסלים שעל כתפיהם ולפתוח בצרחות של "א-אכבאר". בפנקס החשבונות מראשית שנות ת"ר מצאנו דו"ח מיוחד של ההקצבות המיוחדות שכונו "דמי לא יחרץ". היו אלה כספים שניתנו לערבים כשוחד כדי שלא יפריעו למהלך התפילות.
כבר לפני 110 שנה התלוננו יהודי ירושלים לפני הקונסוליה האוסטרו-הונגרית שעליה הוטלה ההגנה על תושבי העיר, מפני תקיפות ומעשי איבה. ממכתבים וממסמכים המתועדים מתברר, שהמצב הבטחוני באיזור הכותל המערבי התערער עד כדי הגשת תביעה נמרצת לנקיטת צעדים של ממש להפסקת ההתנכלויות. הבקשה הוגשה ע"י 2 ראשי הכוללים הגדולים, גאליציה ואונגארן, שבהם התרכזו מרבית בני החסות של האוסטרים.
גילוי נוסף שמצאנו, מתייחס דווקא להצעה שהועלתה ע"י שר הדתות המנוח, פרופ' אבנר שאקי, בעניין גדר מעל אבני הכותל, הקרויות "אבני מונטיפיורי". עוד בתקופה ההיא, לפני 110 שנה, היה מי שהגדיר את ההצעה כמעשה חלם והמשיל זאת למי שבונה בית חולים ליד גשר שמתחתיו פעורה תהום ללא מעקה. במקום לבנות מעקה מקימים בית חולים...
הבעיה מתמקדת יותר בבעלות על השטח שמעל הכותל ולא בגדר זו או אחרת. בניגוד להצעתו של שאקי נדונו בעבר תוכניות מרחיקות לכת, לרכישת שטח המגורים שליד הכותל המערבי כדי להגיע לשליטה על ה"תפר" שבין הר הבית לכותל המערבי. סר משה מונטיפיורי והברון אדמונד דה רוטשילד וגם רבי משה נחמן כהניו, כולם ביקשו בזמנו לבצע את הרכישה, כאשר התוכנית מדברת גם על השכונה המוגרבית.
התוכניות לא יצאו לפועל. בשנת תרס"א נתחדשו הנסיונות, והפעם בעידודם של כמה מרבני ירושלים שפירסמו דעתם בכרוז מיוחד. ערב מלחמת העולם הראשונה נעשה נסיון ע"י בנק אנגלו פלשתינה (אפ"ק), וכותב על כך ז. ד. לבונטין:
"כידוע, הנה הכותל המערבי שארית מחמדנו מימי קדם, ברחוב צר ואי נקי כלל. בשביל לגשת אל הכותל הזה, נצטרך לעבור כמה רחובות צרים, עמוקים ומלאי רפש, בין ילדי ערבים המתלוצצים על היהודים העוברים שם. לפני כמה שנים ציווה הברון רוטשילד על פקידיו בארצנו להביא המקום הזה לרשות היהודים, ולא עלה בידיהם. את הכותל, או הרחוב הצר שעל ידו – אי אפשר לקנות. למען שיהיה לנו הכותל, נחוץ לרכוש מגרש על צד הכותל בשביל שיהיה המקום על יד הכותל לנו. ובהמשך הזמן לבנות שמה איזה מוסד קולטורי, או מה שיותר נאה – בית כנסת גדול. אבל על המגרש הזה, הנחוץ לנו למטרה זו עומדים בתים השייכים להקדש של ערבים מערביים. נחלאות כאלו – של הקדש – אי אפשר לקנות, אלא להחליפם בנכסי דלא ניידי אחרים. בשביל זה, צריך לקנות במקום אחר בתים וכמובן יותר טובים מאלו העומדים כעת על המגרש, ולהשוות עם גבאי ההקדש הזה ועם פקידי משרד ההקדשות אשר להממשלה, למען שיסכימו לחילופין אלו, ואז יעזבו המערביים את בתיהם ויהיה נחוץ לנו להרוס אותם ולעשות משהו עם המגרש כחפצנו".
בהמשך מספר לבונטין על הבעיות שנתעוררו. "חוסר הכסף וקשיים נוספים ובינתיים באה המלחמה העולמית והמשא ומתן נפסק". השופט גד פרומקין מספר אף הוא בספרו על רעיונות שהיו לו בדבר רכישת הבתים ויצירת דרך-גישה נוחה לרחבת הכותל המערבי.
הוספת הערה
Translate
קדרות עין הוד-תמיד פתוח
קדרות תמיד פתוח
ein hod pottery always open נעמי וזאב ורוכבסקי קדרות עין הוד-תמיד פתוח קורס קדרות- (מגיל 13) לימוד טכניקות באובניים בחומר צביעה בגלזורות ושריפה בתנור גז סדנת שבת,חגים,ימי קיץ,ימי חול -עבודה בחומר לכל הגלאים-עבודת יד -התנסות באובניים מגיל 13 (45-60 דקות) לקבוצות -סדנת הדגמה-הסבר והדגמה באובניים והתנסות קצרה לכל משתתף (עד 25 איש, 40 דקות) -סדנה פעילה-הסבר והדגמה באובניים ועבודה לכל משתתף באובניים אישי. עד 20משתתפים, שעה וחצי פרטים- נעמי וזאב ורכובסקי. טל
0507757142
0506889820
עין הוד -
איפה: נוסעים על כביש מס 1, יורדים במחלף עתלית, לכביש 721 בצומת כביש 4 פונים לכיוון זיכרון יעקב ומשם ממשיכים ועולים על כביש 7111 לעין הוד
כמה: הכניסה לכפר האומנים ללא תשלום
עין הוד בTWITTER
תמונות
פורים ביער עין הוד
פורים בעין הוד הוסיף\ה מרץ 24, 2011 ב 12:04pm תגובה 1
שריפה
זאב ורכובסקי הוסיף\ה דצמבר 24, 2010 ב 8:57pm
שרוף שורף כרמל
אריאל קסיס הוסיף\ה דצמבר 15, 2010 ב 11:08am
היום שאחרי השרפה
מני כץ הוסיף\ה דצמבר 9, 2010 ב 7:18am
פורום
חכמים בלילה
נוצר על ידי ein hod ב- כותרת לדוגמה. תגובה אחרונה ein hod מאי 7 2011. 68 Replies 0 Likes
הפעם היה לנו מזלגם הפעולה המהירה של מכבי האש מנעה אסון גדולמאד יתכן שהשריפה הבאה לא תסתיים ככה.הבעיה שבין שריפה אחת לשניה עובר זמן והלקחים שנלמדו לא מיושמים.האם לא הגיע הזמן לטפל בענין באופן רצינידבר ראשון צריך להתחיל לנקות את הסבך בתוך הכפר…המשך
עין הוד בחירות 2011
נוצר על ידי לוח הכפר ב- כותרת לדוגמה. תגובה אחרונה לוח הכפר ינואר 21 2011. 26 Replies 0 Likes
שלום רב -לאחרונה יצא לי ללוות את החברים והתושבים שנפגעו בשריפה במסגרת הטיפול בענייני הבטוח והתביעות. מתוך מפגשים אלו, התחוור לי שלמרות ההתגייסות הכללית לעזרתם, רבים מהם חשים בלבול, תסכול וחוסר אונים על כך שאין יד מכוונת בהנהלת הכפר ואין תשובות…המשך
העולם המושלם.... או אסירי ציון ... או הג'ורה ( جُورَة ) של גיורא
נוצר על ידי ein hod ב- כותרת לדוגמה. תגובה אחרונה לוח הכפר אוגוסט 18 2010. 23 Replies 0 Likes
האמת שאותה גדעון סלע חשף עוד יותר עצובה. 1. אמת עצובה 1: תכניות המיקום של הגן הוצגו ע"י נציגי המועצה, בחסות גורמים בוועדים ובהנהלת הכפר בפני אסיפה כללית שכהרגלה רצתה לגמור דברים מהר, בלי לשמוע, בלי ללמוד. בלי לעשות מה שעכשיו תושבי הוואדי התמימים כל…המשך
נושא הביוב
נוצר על ידי ein hod ב- ללא קטגוריה. תגובה אחרונה Nadav Bloch יולי 30 2010. 22 Replies 0 Likes
חברים יקרים וכפר אהובהאם ידעתם שבהלך החודש האחרון נעשות מדידות לאורך הואדי של עין הוד?כן, הואדי שלנו!כבר יש סימונים וסרטים, ואפילו יתדות שמטרתם לסמן את אופציות פתרון הביוב של עוספיה ודליית-אל-כרמלוכל הביוב יעבור אצלנו בואדי הנפלא ובעתיד ישנה את…המשך
© 2018 Created by ein hod.
Powered by
כדי להוסיף הערות עליך להיות חבר ב Ein Hod עין הוד!
Join Ein Hod עין הוד