רודן ידוע מראש עבר והווה ק. בנימין

עבר והווה / ק. בנימין

1. רודן ידוע מראש

עובדה: המונים בעולם חיבבו את קדאפי, בהתאם לארועים ולזרימת הדם בגופו של האיש. ידעו שהוא רוצח המונים, אויב מטורף וכלב שוטה. קדאפי הוא האמת בפרצוף של עולם צבוע – רודן ותיק שיודע את תפקידו האמיתי בעולם: לדאוג לעורו ולרווחתו ולהתעלם מכל אחד ואחד, כולל בני עמו. מזמן לא היה דיקטטור מזוקק כזה.
זאת לא חכמה לאהוד את קדאפי, להיפגש איתו ולהחניף לו, ודקה לאחר מכן להתבייש בפומבי – כפי שעשו פוליטיקאים וח"כים ערבים-ישראליים. אלו כינוהו בתארים מפליגים, וכעת הם מתנערים ממנו ומכנים את האיש בשמות גנאי כאילו לא קרה דבר.
מי מהם יכול לומר בכנות שהופתע? כולם ידעו וכולם יודעים מיהו השליט הרודן בעולם המוסלמי, כמה הוא דואג לעצמו וכמה לבני עמו. ידעו זאת על מובארק, ידעו על בן עלי התוניסאי ויודעים זאת גם על רבים ממנהיגי ערב האחרים. יודעים שהם מושחתים ובריונים או רוצחים חסרי מצפון, אבל אין מה לעשות נגד זה – אז מדחיקים. וכך יכולים הרודנים ברחבי העולם להשתתף במשחק הדיפלומטי הצבוע, ליהנות ממעמדם המלכותי ולשלוט גם בסדר היום העולמי. די בהזזת אצבע של אחד מהם, כדי שהעולם המערבי יתמוגג מהמתינות ומנהיג העולם החופשי יכריז על תקווה חדשה.
אפילו קדאפי עצמו ידע להתקרב אל המערב כשהיה לו צורך בכך. בעבר אפילו הודלפו ידיעות על מפגשים בלתי רשמיים בין לוב לישראל, ואלו קיבלו כותרות ענק נלהבות בעיתונים הגדולים. מזל שלעתים עולה האמת על פני השטח, בזכות עריץ חסר גבולות שנמצא יותר מדי שנים בתפקידו ואינו מסוגל לראות את מי שאינו הוא.
נשאלת שאלה, הצביעות של העולם וארגוני זכויות האדם: איך היו מגיבים, לו ישראל היתה טובחת בטרוריסטים?
זה כחודש ימים בהם נאבקו על נפשם אזרחי לוב שאינם רוצים עוד את "המנהיג", "מלך אפריקה", המגלומן הנרקיסיסט, והעזו להתמרד נגדו אחרי 42 שנים של שלטון דיקטטורי אכזר. הפעיל נגדם את צבא המדינה, הפציץ אותם ממטוסי חיל האוויר שלו, ירה עליהם מהארטילריה שלו וטבח באזרחים לא חמושים ללא רחם, בטענה שהמרידה מנוהלת בידי אנשי "אל-קאעידה" שסיממו את אזרחיו. הוא גייס שכירי חרב מאפריקה וטייסים מסוריה וממזרח אירופה, כי הוא חשד שטייסיו לא יקיימו את פקודותיו ויברחו במטוסיהם לחו"ל, כפי שעשו כמה מהם. עד עתה נהרגו בלוב אלפי אנשים, וככל הנראה בהמשך יפלו עוד הרוגים רבים. מדינות העולם התמהמהו. למה? כי ללוב יש נפט, כי באירופה יש מדינות (שווייץ, איטליה) התלויות בנפט הלובי, וכולם פוחדים שאם קדאפי יילחץ לקיר הוא עלול להבעיר את בארות הנפט ואת מתקני ההפקה, ההובלה והזיקוק, כמו שעשה סדאם חוסיין בזמנו, והדבר יביא לשיתוק יצוא הנפט מלוב לתקופה ארוכה. מסקנה: לאירופה חשובה יותר אספקת הנפט מחייהם של אלפי לובים, וגם הבית הלבן שותף לסדר העדיפויות הזה ולקח לו זמן להגן על אזרחי לוב.

2. אמריקה נלחמה כבר בלוב

ג'וזף איזראל היה מגיבורי המלחמה הראשונים באמריקה. הוא שירת בחיל הים; אחת המשחתות שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה נקראה על שמו ובאקדמיה הימית באנאפוליס ניצבת אנדרטה לזכרו. הוא נהרג ב-4 בספטמבר1804 , בקרב ימי שנועד להרוס את ספינות האויב בנמל טריפולי בלוב. יש משהו מצית דמיון בעובדה שאיש עם שם כזה השתתף במלחמה הראשונה של ארצות הכרית בארץ ערבית, "המלחמה הברברית הראשונה", כפי שהיא קרויה. בספרי לימוד אמריקאיים כתוב, שזו היתה המלחמה הראשונה מחוץ לגבולות ארה"ב, שהסתיימה בנצחון אמריקאי.
שליט טריפולי אז, יוסוף קרמנלי, דרש מארה"ב קרוב לרבע מיליון דולר תמורת מעבר לספינות הסוחר שלה. זה היה סכום עתק, כ-2.5 אחוזים מהכנסות האוצר הפדדלי, כמאה מיליארד דולר היום. האמריקאים סרבו לשלם וטריפולי הכריזה מלחמה. הטריפוליטאים גם לקחו בשבי כ-300 ימאים אמריקאים והפכו אותם לעבדים. המלחמה היתה קשה יותר מששיערו בוושינגטון; שני הצדדים ספגו מפלות. בסופו של דבר שילמה ארה"ב כ-60 אלף דולר תמורת שחרור אסיריה, אבל ספינות הסוחר שלה לא נדרשו עוד לשלם דמי מעבר בטריפולי. ההסדר החזיק מעמד כעשר שנים, עד המלחמה הבאה.
ההחלטה להיכנס למלחמת טריפולי לוותה בוויכוחים שמזכירים את הוויכוחים שליוו את מעורבות ארה"ב במלחמות מאוחרות יותר. בתוך כך התווכחו אם היה ראוי לפדות את השבויים האמריקאים; היו שראו בעיסקה השפלה.
מאז העת העתיקה היתה לוב זירה לקרבות רבים. מלחמתם הראשונה של האמריקאים בלוב זכורה רק למעטים; בתחרות על הכרת הטובה של ההיסטוריה גברה מלחמתם של הבריטים שם. זה היה במלחמת העולם השניה. האויב היה ארווין רומל, גנרל-פילדמרשל בצבאה של גרמניה הנאצית. הבריטים התקשו לעצור את התקדמות כוחותיו ורק באל-עלמיין שבמצרים הצליחו לבלום אותם. ישראל חייבת להם תודה על כך. מקובל להטיל על בריטניה חלק מהאשמה להשמדת היהודים בשואה, בשל "הספר הלבן" מ-1939, שמנע העלאת יהודים לארץ. בלימת הגרמנים באל-עלמיין הצילה את הציבור היהודי בארץ ישראל מהשמדה.

3. "הספר הירוק" של קדאפי

קשה להבין אם פעולת ארה"ב ומדינות באיחוד האירופי בהפצצות על מעוזו של קדאפי אמורה להחיש את הפלת מועמר קדאפי או להציל את שלטונו. כך או כך, כמו במלחמה הברברית - גם הפעם השיקול העיקרי הוא כלכלי: מחירי הדלק. קדאפי מנסה בינתיים להציג את עצמו כשותף לעולם הערכים של המערב: הפלת משטרו תביא לעליית האיסלאם הקיצוני, הוא מזהיר, ספק ברצינות ספק בקריצת עין. אם אכן יש קדאפיזם, הרי זו השקפה רחוקה מאוד מערכי המערב. בהקשר זה יש עניין ב"ספר הירוק" של קדאפי, שיצא לאור בתשנ"ה.
בחלקו הראשון של הספר, המציע "פתרון לבעיה הדמוקרטית", מסביר קדאפי, כי העולם טועה: חוקות, פרלמנטים, מפלגות, בחירות, משאלי עם – וכל אלה הם מכשירי ממשל רודניים, הנוגדים את חירות האדם. טעות היא לחשוב שדמוקרטיה מתבטאת בפיקוח העם על הממשלה. דמוקרטיה אמיתית היא דמוקרטיה ישירה: העם מפקח על העם. רק ועדות עממיות יכולות לבטא את רצונו האמיתי של העם. "הספר הירוק" אינו מבהיר כיצד ייבחרו הוועדות העממיות האלה ובמה הן נבדלות מפרלמנט ייצוגי אחר. לעומת זאת הוא מבהיר, כי יש רק שני מקורות סמכות לחוקי המדינה: המסורת והדת.
הפרק האחרון בחלק זה של הספר עוסק בתקשורת ובחופש הביטוי. בימים אלה יש כמדומה עניין מיוחד במה שיש לקדאפי לומר על זכות היחיד לבטא את עצמו, אפילו הוא מטורף לחלוטין וכל מטרתו להוכיח את טירופו. בהקשר זה קדאפי מציע תובנה מנחמת: "כשאדם מבטא את עצמו באורח לא רציונלי - אין פירוש הדבר שגם יתר בני האדם מטורפים כמוהו", הוא כותב.

4. הירוהיטו ואקיהיטו

עדות בולטת לקטסטרופה ביפאן היא החלטתו של הקיסר אקיהיטו לשאת נאום פומבי ראשון לאומה, ורבים נזכרו בנאומו ההיסטורי של הקיסר הירוהיטו, אביו של אקיהיטו, שהודיע ב-1945 לבני עמו על כניעת ארץ השמש העולה לאמריקנים לאחר שהופצצה פעמיים בנשק גרעיני.
לעתים נדירות מאוד פונה הקיסר היפאני אל עמו בנאום משודר, הפעם, נאום שנמשך כחמש דקות. ב-15 באוגוסט 1945, שישה ימים אחרי הטלת הפצצה האטומית על נגסאקי, פנה הקיסר הירוהיטו בן ה-44 בנאום מוקלט אל היפאנים, והודיע להם שהחליט להיכנע לבעלות הברית. הוא קרא להם "לסבול את מה שקשה לסבול ולשאת את מה שקשה לשאת". שומעיו פרצו בבכי, הצבא הניח את נשקו בצורה מסודרת והעם קיבל את הכניעה ואת הכיבוש.
הפעם פנה בנו של הירוהיטו, הקיסר אקיהיטו בן ה-77, בנאום אל העם היפאני, הודה שהתרחש אסון חסר תקדים, מסר את תנחומיו, הביע הזדהות עם הסובלים והשמיע דאגה עמוקה לבריאות העם עקב התאונה החמורה שארעה בכורים הגרעיניים. הוא קרא לבני עמו שלא להתייאש, הודה לצוותי החילוץ ולטכנאים המסכנים את חייהם, והביע את הערכתו להתנהגות המכובדת של הציבור ולעזרה ההדדית.
היתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שקיסר יפאני פונה אל העם בנאום מוקלט, דבר המעיד על חומרת המצב. לפני 16 שנה, בעקבות רעידת האדמה הגדולה בעיר הנמל קובה, ביקר אקיהיטו בבתי הניצולים, ניחם אותם אישית ואף לחץ את ידיהם – התנהגות חסרת תקדים של קיסר יפאני. הפעם היה מסוכן לשלוח את הקיסר לאיזור הרעש, שם שוררת עדיין סכנה של קרינה רדיואקטיבית.
ערב הנאום של אקיהיטו, הודיעה סוכנות החצר, כי הגן המזרחי של הארמון, הפתוח לציבור, ייסגר זמנית. הסוכנות לא הסבירה מדוע, אך ייתכן שיש כוונה להפוך את השטח הנרחב של הגן למקום קליטה לפליטי רעש נוסף או קרינה מסוכנת.
העזרה ההדדית שהקיסר שיבח הפתיעה רבים. אפשר היה  לחשוב שהיפאנים, הנמנעים מהתקרבות לאנשים בלתי מוכרים, הרגישים למעמדם ההיררכי, לא ימהרו להגיש סיוע ספונטני זה לזה. אך ההפך קרה. אנשים יצאו מגדרם כדי לעזור האחד לשני. על אף שמצרכי האוכל בחנויות אזלו מהר, רבים בישלו כדורי אורז וחילקו אותם למחוסרי הבית.

5. מהירושימה לפוקושימה

בין המקומות אליהם ינסו תושבי טוקיו להימלט בשעת הצורך גם הירושימה ונגסאקי. בזמן ההפצצות האמריקאיות על טוקיו באביב ובקיץ 1945, פונו נשים, ילדים וזקנים לאיזורים כפריים מרוחקים, אך הקיסר והקיסרית נשארו בארמונם עד סוף המלחמה וסרבו להתפנות. גם הפעם, ספק אם הקיסר או משפחתו יעזבו את העיר.
כאשר התחבורה הציבורית בטוקיו עצרה לשעות ארוכות והאנשים עשו דרכם הביתה ברגל למרחק גדול, הדיירים שבדרך הזמינו אותם להיכנס לביתם לאכילה ולהתרעננות. מתנדבים נהרו אל איזורי האסון כדי לסייע בפינוי ההריסות, והצעות העזרה היו רבות.
בתורים הארוכים על יד החנויות ותחנות הדלק, איש לא נדחף ולא צעק. היתה זו שעתם היפה של היפאנים, שהדהימה את המשקיפים הזרים. התקשורת הזרה מכנה זאת "אצילות שקטה".
למצב החירום יש גם תוצאות חיוביות. בגלל הפסקות החשמל היזומות ביאזור המטרופוליטני של טוקיו, הפוגעות בתנועת הרכבות, שולחים מקומות עבודה רבים את עובדיהם מוקדם יותר הביתה או מבקשים מהם להישאר בבית, עד שייקראו לעבודה. גם בתי ספר רבים עדיין סגורים. הדאגה הגדולה, המדריכה את מנוחתם של עשרות מיליוני יפאנים, מה ייפלט מן הכורים הפגועים בפוקושימה.
אגב, פירוש השם פוקושימה הוא "האי של המזל הטוב".

6. המרה בטרם המראה

מתחם חצר סרגיי שבלב ירושלים הועבר השבוע לידי הממשלה הרוסית. בתחילת השבוע פינו אחרוני פקידי משרד החקלאות שנותרו במקום את משרדיהם, ודיפלומטים רוסים צפו בהם כשבאו למקום כדי לבחון את המקום. ביום רביעי יצא ראש הממשלה בנימין נתניהו למוסקבה ולמחרת נפגש עם הנשיא, דמיטרי מדוודב, ועם ראש הממשלה, ולדימיר פוטין. גורמים במשרד החוץ ציינו, כי הוחלט לבצע את העברת חצר סרגיי לממשלת רוסיה לפני ביקור נתניהו, כדי להימנע ממבוכה ומטענות, כי ממשלת ישראל אינה מקיימת הבטחות.
חצר סרגיי והמבנים שסביבה מוכרים כאחד האתרים ההיסטוריים והארכיטקטוניים היפים בירושלים. המתחם הוקם בסוף המאה ה-19 בידי הנסיך סרגיי, בנו של הצאר, עבור תיירים רוסיים. המתחם הולאם בידי שלטונות המנדט ומאוחר יותר על ידי ממשלת ישראל. במשך עשרות שנים שכנו במבנה אגף של משרד החקלאות, משרדי רשות הטבע והגנים ומשרדים נוספים. בעשור האחרון הגבירה ממשלת רוסיה את לחציה על ישראל להשיב לידיה את המתחם. בתשרי תשס"ח, בעת ביקור ראש הממשלה, אהוד אולמרט, במוסקבה הוא הודיע, כי המבנה יוחזר לממשלת רוסיה. עתירה שהוגשה לבג"ץ נגד ההחלטה נדחתה, כך גם בקשתו של ראש עיריית ירושלים, שהביע דאגה מהעברת המבנה, אך ללא הועיל. בשנים האחרונות נכנסו הרוסים לאחד מאגפי המבנה ובימים הקרובים הם צפויים להיכנס לאגף הנותר. העברה טקסית של המבנה אמורה היתה להיעשות לפני כחודשיים בעת ביקורו המתוכנן של ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי מדוודב, בישראל. אולם הביקור בוטל בשל שביתת עובדי משרד החוץ.
על פי הערכות, תבקש הממשלה הרוסית להקים במקום מרכז תרבות, או מרכז לשירותי הביון שלה.

7. פריצת דרך – דרך הארכיון

לאחרונה נחתם הסכם פורץ דרך, בין יד ושם לארכיון הק-ג-ב האוקראיני. ההסכם צפוי לשדרג את המחקר ההיסטורי על גורלם של מאות אלפי יהודי ברית המועצות לשעבר, שנרצחו ונרדפו בשואה.
שירות הבטחון האוקראיני יספק ליד ושם חומר רב ערך ממלחמת העולם השניה, שכולל רשימות נרצחים ומגורשים, פרוטוקולים שניהלו כוחות הבטחון האוקראינים לאחר שחרור המחנות ומידע על משפטים שנעשו למעורבים ברצח.
בחודשים הקרובים יבואו עובדים של יד ושם לארכיון בקייב ויצלמו את המסמכים. אחר כך הם יקוטלגו ויעובדו בירושלים, בנסיון לאתר בהם כמה שיותר שמות של יהודים שנרצחו בשואה. השמות יתווספו למאגר השמות, שחסרים בו עדיין כשני מיליון שמות נרצחים, רובם ממזרח אירופה. בהמשך, מקווים ביד ושם, יאפשרו המסמכים החדשים לספר את סיפוריהם האישיים של חלק מהנרצחים, שכל מה שנותר מהם הוא שם בלבד.
"ההסכם החדש הוא חלק מהמאמץ שלנו לקידום דרמטי של הידע על שואת יהודי ברית המועצות, שהוא מרכיב חשוב בהשלמת תמונת גורלו של העם היהודי בשואה", אמר אבנר שלו, יו"ר הנהלת יד ושם.
החוקרים ייעזרו בתוכנת מחשב משוכללת וייחודית, אשר מאפשרת לקטלג מידע מורכב עד לרמה של שמות פרטיים, ולהצליב אותו עם מידע אחר שהתקבל ממקורות נוספים, עד לקבלת תמונה מקיפה וכוללת. "אנחנו לא מחפשים רק את הסיפור ההיסטורי ואת תיאורי הקרבות, אלא בראש ובראשונה את המידע על היחידים, על הקרבנות ועל גורלם", אמר ד"ר חיים גרטנר, מנהל ארכיון יד ושם.
עלות המחקר הארכיוני נאמדת במאות אלפי דולרים לכל ארכיון שיבקרו בו. עיקר הכסף נדרש למימון צילומי המסמכים. בשנים האחרונות התרחבה הפעילות של יד ושם בארכיונים בברית המועצות לשעבר, בזכות תמיכה כספית נדיבה שקיבל מקרן ג'נסיס ומהקרן היהודית-אירופית. לצד הרכוש הארכיוני, מאפשר הכסף גם לקדם את המחקר על שואת יהודי ברית המועצות ואת הוראת השואה בקרב יוצאי רוסיה בישראל.
פתיחת הארכיונים בברית המועצות לשעבר ושימוש בתוכנת המחשב המתקדמת, מאפשרים ליד ושם לבנות מחדש אילנות יוחסין אבודים, ולספר את סיפוריהן של משפחות שעד כה איש לא ידע על קיומן.

8. הערכה נומינלית לרמטכ"ל היהודי

דמותו של ג'והן מונאש, היהודי ששימש כרמטכ"ל הצבא האוסטרלי לקראת תום מלחמת העולם הראשונה וניהל בהצלחה קרבות קשים, מופיעה עתה על שטר 100 הדולר האוסטרלי. זוהי הדמות היהודית הראשונה המופיעה על שטר הכסף בעל הערך הגבוה ביותר במדינה כלשהי (מלבד ישראל, כמובן).
דמותו של מונאש מונצחת על השטר אף כי הוא לא שימש כראש ממשלה ולא השתייך למשפחת המלוכה הבריטית, ה'שלטת' רשמית גם באוסטרליה.
ג'והן מונאש, שזכה גם לתואר הכבוד האימפריאלי הבריטי 'סר' ועל שמו הוקם כפר-מונאש בעמק חפר ב-1865 נולד למשפחה יהודית שהיגרה לאוסטרליה מגרמניה. בגיל 14 הוא סיים את מה שהיה מקביל אז לסוף לימודי תיכון, והיה המצטיין בכיתה. לאחר מכן למד הנדסה, תכנן גשרים ובנה אותם, ופעל גם בשירות המודיעין של הצבא.
משפרצה מלחמת העולם הראשונה, גוייס לצבא בדרגת בריגדיר ופיקד על יחידות צבא גדולות. כמי שהוריו היגרו מגרמניה, נחשד אמנם תחילה כסוכן זר, אך עד מהרה הדף את החשדות כאשר התגלה כמפקד אמיץ שיחידותיו היו הראשונות שנכנסו לקרב והאחרונות לסגת, כשהיה צורך בכך. הכל העריכו אותו גם כאדם שידע לדאוג לפיקודיו, ואפילו לדאוג לכך שלשדות הקרב יובאו לחיילים ארוחות חמות.
נצחונו הגדול של מונאש היה ב-1959, כאשר הצליח לפקד על נסיגה של 45 אלף החיילים ושל מיליוני ק"ג של ציוד צבאי, מתוך שטח האויב. אז הועלה בדרגה ומאוחר יותר מונה, כאמור, למפקד הצבא האוסטרלי.
אגב, בבית בצ'ארלסטון שבמערב וירג'יניה, ארה"ב, מת פרנק באקלס, שהתפרסם כחייל האמריקאי האחרון שנטל חלק במלחמת העולם הראשונה. באקלס, שהיה נהג אמבולנס בחזית האירופית במלחמה והספיק גם לשהות 3 שנים בשבי היפאני במלחמת העולם השנייה, חגג לפני חודשיים את יום הולדתו ה-110.
בשנים האחרונות היה באקלס פעיל בקמפיין למען הצבת אנדרטת זכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה בשדרה המרכזית בוושינגטון הבירה, לצד האנדרטאות שהוקמו לזכר חללי מלחמת העולם השניה ומלחמות קוריאה ווייטנאם.
במסגרת פעילותו זו, אף הופיע באקלס בטקס בבית הקברות הצבאי הלאומי ארלינגטון, לצד הנשיא דאז ג'ורג' בוש ומזכיר ההגנה רוברט גייטס שאמר, כי מלחמת העולם הראשונה אינה מובנת או זכורה בארה"ב, אך אין ספק שיש לה חלק חשוב בעיצוב העולם.