פרשת השבוע פרשת בלק

פרשת "בלק" מעמתת את הקוראים עם נבואת בלעם, שבא לקלל ונמצא מברך. מפסגת ההר הוא צפה בישראל והתפעל ממשכנותיו. אחד משיאי הנבואה שלו היה לסיסמת הזהות היהודית במשך ההיסטוריה היהודית: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט). האמנציפציה ילדה רוחות חדשות, שביקשו לעמעם את המשמעות הבדלנית של הזהות היהודית. הרפורמה חברה אל ההשכלה, וביחד ניסו להוציא את היהדות מימי הביניים אל עת חדשה, שבה היהודי לא מגדיר את עצמו אל מול אומות העולם, אלא כחלק ממשפחת העמים.

כנגד הרוחות הללו פעלו רבנים בקהילות אירופה לחיזוק חומות הדת ומניעת המפגש החופשי בין יהודים לגויים. באמצע המאה ה-19 הוקמה בבוקרשט שברומניה מערכת חינוך יהודית, שתמכה בהשכלתם הכללית של בני הקהילה ובנותיה. רב העיר, ר' מאיר לייבוש (=המלבי"ם), הקדיש חלקים מעבודתו למלחמה ברפורמה ובהשכלה, ובפרשנותו לתורה אפשר לשמוע הדים למלחמה זו. בפירוש לפסוק "עם לבדד ישכון" כותב המלבי"ם: "שאינם כמו אומות קדומות שיתערבו בם אומות אחרות, ובטל יחוסם, וגם אם לא נתערבו זרים בתוכם הם דומים במנהגיהם ובאים עמהם בחשבון אחד כי אין הבדל ביניהם". לדבריו, הרעיון של התבוללות עם בעם או תרבות בתרבות שייך לכל האומות, אך לא לישראל. על פי עקרון זה מוסברת גם העצה שנתן בלעם (בסופה של הפרשה). על פי מדרש חז"ל הוא היפנה את תשומת לבו של בלק לכוח המשמר את ישראל: "עם לבדד". בעקבות עצתו באו בנות מדיין לבולל את בני ישראל. הקוד של "עם לבדד" הוא הרפואה למכת ההתבוללות.

בדיוק באותה תקופה ישב ר' נפתלי צבי ברלין, הנצי"ב, בוולוז'ין וביקש גם הוא, בכתיבת פירוש על התורה, להתמודד עם סוגיית ההתבוללות. וכך הוא כותב בפירושו לפסוק שלנו (פירוש "העמק דבר"): "לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם, משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם, אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד ואינו מתערב עמהם ישכון במנוחה ובכבוד. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו ואין איש מתחרה עמו. ובגויים כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם לא יתחשב. אינו נחשב בעינם להיחשב כלל לאדם".

זו פרשנות שמבקשת לעשות חשבון של רווח והפסד. המבקש להתבולל ימצא עצמו נדחה ביתר שאת ממי שמבצר את עצמו בזהות נבדלת. הפרשנות הזאת, שצמחה על אדמת אירופה, עמדה למבחן בימי השואה. התוצאה היתה תיקו. המשכילים והנבדלים נרצחו באותה מידה. אך בינתיים צמחה לה לתפארת יהדות אחרת, הרחק מעבר לאוקיינוס האטלנטי, יהדות ארצות הברית; יהדות החיה לא מתוך חוויית אנטישמיות אלא מתוך תחושת שייכות וגאווה. הכותרת "עם לבדד ישכון" נשמעת זרה ומנוכרת לרוב יהודי ארצות הברית, כולל אלה השומרים תורה ומצוות (מלבד החרדים). לצד אותה תחושת עוצמה יהודית פורחת ועולה סוגיית ההתבוללות. קרוב לחמישים אחוז מהסטודנטים המזהים עצמם כיהודים בארצות הברית אינם בנים לשני הורים יהודים.

פרשנותו של הנצי"ב, הקובע ש"בגויים לא יתחשב", כלל לא תקפה ביהדות הזאת. היהודים נחשבים גם נחשבים. מעולם לא היתה תפוצה שיש בה כל כך הרבה התבוללות, ומעולם לא היתה תפוצה שיש בה כל כך הרבה עוצמה ותחושת שייכות למדינה ולאזרחיה. יהודי ארצות הברית לא יכולים לקבל את הפרשנות של המלבי"ם ושל הנצי"ב. למען האמת גם אזרחיה היהודיים-החילוניים של מדינת ישראל לא יכולים לצרוך את הפרשנות הזאת. כאן, באדמת ישראל, נרקמת לה תודעה של זהות חדשה, ישראלית-מערבית שבודקת יום יום את זהותה היהודית. היא לא באה להתבולל בגויים, אלא הניחה לתרבות האחרת להיכנס לחצרה.

הדיאלוג סביב שאלת הזהות היהודית בתוך חברה מעורבת ומתבוללת חייב להוביל לפרשנות המבינה את הצורך בשילוב בין הכלה והבדלה. זה האתגר שעומד היום לפני המנהיגות היהודית בעולם המערבי. אולי אפשר לנסות וללמוד מחדש את פרשנותו של הרב שמשון רפאל הירש, בן אותה תקופה של המלבי"ם והנצי"ב, בגרמניה. בפרשנותו לפסוק שלנו הוא מציע קריאה אחרת. הוא עומד בפירושו על ההבדל בין "עם" לבין "גוי". החלק הראשון של הפסוק: "עם לבדד ישכון" מכוון לאופי הפנימי של ישראל: לשפה, לזיכרון המשותף, לתרבות האינטימית. בתחום הזה חייבים לשמור על זהות נבדלת: "הוא (=עם ישראל) יקיים את תפקידו הפנימי הלאומי כ'עם' בעל חברה לאומית". אבל יש גם צד חיצוני, המקשר את ישראל לשאר האומות. הרב הירש, שהתנגד ללאומיות היהודית, פירש את המלים "בגויים לא יתחשב": "הוא לא יבקש את גדולתו כ'גוי' בין גויים, כ'גוף' לאומי המרשים בכוחו ובגבורתו". הוא רצה לראות את היהודי גרמני בעל דת משה. הלאומיות היתה בעיניו פסולה.

אני מציע פרשנות אלטרנטיווית לחלק השני של פירושו. "בגויים" - בהתנהלות המדינית, הפוליטית והאנושית - "לא יתחשב" - לא יתבדל וייספר לבד, אלא יהיה חלק מהכלל. כל יהודי, בארץ ועולם כולו, מחפש את נקודת הזהות היהודית המגדירה ומבדילה אותו כמיוחד. רוב העולם היהודי אינו רוצה ואינו מוכן לוותר על השותפות והאזרחות במשפחת המדינות. ההתנהלות הכפולה - השתתפות בעולם עם שמירת הייחוד - עשויה להוביל אותנו למחוזות עדינים יותר וברורים יותר של זהות יהודית בעולם הפתוח.