נזקי קרינה לרקמה בריאה – טיפול בחמצן בתא לחץ

ד"ר יהודה מלמד
(פורסם ברבעון הרפואי MEDICINE סרטן בפברואר 2008)

ספור מקרה א:
ה.א, בן 50 במעקב אונקולוגי עקב ALL, טופל גם בהקרנות. כחצי שנה לאחר סיומן הופיעו הפרעות ריכוז, הפרעות שיווי משקל ובמיוחד פגיעה בשדות הראייה שהלכה והחמירה. בבדיקת שדות הראייה אובחן חסר מחצית עליונה בעין ימין ובמחצית תחתונה בעין שמאל. (צילום 1 א. צילום 1 ב.). בבדיקת MRI אובחן תהליך פתולוגי ספק בצקת ספק דמיאליניזציה באזור הכיאסמה האופטית (צילום 2). לאור זאת נעשתה האבחנה: פתולוגיה על רקע נזק נילווה קרינתי לרקמת המוח הבריאה.
מאחר והטיפול בסטרואידים לא עצר ההתדרדרות, ה.א. החל סדרת טיפולים של 90 דקות נשימת 100% חמצן בתא הלחץ בלחץ סביבתי של 2 אטמוספרות מוחלטות. בתום 30 טיפולים החולה דווח שיפור ניכר בריכוז, בשיווי המשקל ובעיקר הופסקה ההידרדרות במצב הראייה. שיפור נצפה גם בבדיקת שדות הראייה (צילום 3 א. צילום 3 ב.) ב MRI חוזר ניראה שיפור משמעותי, נפיחות הכיאסמה חלפה לגמרי (צילום 4). במכתב סיכום הנוירולוג המטפל נכתב... " בישיבת רנטגן מחלקתית שהתקיימה בתאריך 7.9.06, בוצעה רוויזיה של צילומי ה MRI מתאריך 8.5.06 ומתאריך 27.8.06 וקיים שיפור בהשוואה בין הבדיקות, כיוון שהטיפול היחידי שהחולה קיבל בין שתי הבדיקות הנ''ל היה הטיפול בתא הלחץ, ניראה כי זה הגורם לשיפור הקליני וההדמייתי ". בעת כתיבת שורות אלה, מעל שנתיים לאחר סיום הטיפולים, מצבו של ה.א. יציב הוא חזר לעבודתו והתהליך הפתולוגי ברקמה המוחית שנילווה לקרינה הטיפולית, נעצר!
ספור מקרה ב:
א.ו. היה בן 78 שטופל בקרינה ריפויית בשל קרצינומה בפרוסטטה. שנתיים לאחר מכן הופיע דימום משלפוחית השתן, אושפז פעמים רבות, עבר טיפולי צריבה וכריתה אולם הדימומים הופיעו כל פעם מחדש. באשפוזו האחרון, כשנה לאחר הופעת הדימומים, הזדקק ל 7 מנות דם ושטיפות מרובות עקב עצירת שתן על רקע הדימום. הפעם נישלח לטיפול בתא לחץ. לאחר 20 טיפולים נצפה שיפור, הופחת הדימום ולאחר 30 טיפולים נפסק הדימום לגמרי. החולה השלים 40 טיפולים. בעת כתיבת שורות אלה, מעל שלוש שנים לאחר סיום הטיפולים, א.ו. בן ה 84 נראה צעיר מגילו, צועד כל יום וללא כל הפרעות או דימומים במתן שתן.

הפתולוגיה.
עובדה ידועה היא כי מעל 5% מהחולים העוברים טיפול בקרינה ריפויית במינון הגדול מ cGy 0006 - 5000 עלולים לסבול מנזקי הקרינה לרקמה הבריאה הנמצאת בסמוך לגידול המוקרן (1). הטיפול הקרינתי נמצא בפיתוח מתמיד ועם עליית אחוז ההצלחות בשנים האחרונות מסתמנת נטייה להעדפת הטיפול הקרינתי כמה שניתן, על פני מעורבות כירורגית. למרות שכלולי טכנולוגית הטיפול הקרינתי, עדיין אחוז מסוים זה של חולים לוקה בתופעת הלוואי של נזקי הקרינה לרקמה הבריאה, נזקים פתולוגים שלרפואה, עד לעת האחרונה היה קשה להתמודד עימם. תאי הרקמה הבריאה שבסמוך לרקמת הגידול הינם הטרוגניים, כתאי שריר, תאי אנדותל, תאי עצב, פיברובלאסטים, תאי עצם וכדומה ותגובתם לקרינה הריפויית תלויה במידת הרגישות של כל סוג וסוג. קרינה מייננת במינון ריפויי עלולה לגרום לפגיעה ברקמה הבריאה עקב פגיעה ישירה באנדותל כלי הדם הקטנים, תהליך המביא לפגיעה בפרפוזיה והרקמה הופכת לדלת כלי דם ומכאן לדלת חמצן. פגיעה ישירה בתאי הפיברובלסטים מביאה לפגיעה ביכולת יצור הקולגן התוצאה הסופית המתפתחת במשך חודשים ושנים גורמת לפיברוסיס, להרס הרקמה ולנמק ומכאן שמה: The Three H tissue = Hypovascular, Hypocelular, Hypoxic. התהליך עלול להיות דמוי דלקתי ישיר וחריף סמוך לגמר הטיפולים וסימניו הקלינים יופיעו עד כחודשיים לאחר סיום ההקרנות. התהליך הפתולוגי המאוחר הכרוני יכול להופיע ולהתבטא קלינית מחודשים אחרי ההקרנות ואפילו מספר שנים רב לאחר סיום סדרת ההקרנות הטיפוליות (1,2,3). התפתחות המנגנון הפתולוגי די דומה ברקמות שונות, אולם ברקמת המח משמעות הפגיעה הווסקולרית היא פגיעה ב BBB והבצקת הנלוות מביאה לעליה בלחץ התוך גולגולתי עם כל המשמעויות הנוירולוגיות המתלוות לתופעה קשה זו בה מנסים לטפל במינונים גבוהים של סטרואידים (4).

נזק קרינתי לרקמת מוח עלול כנראה להגרם בשלושה ערוצי מנגנון פתולוגי:
האחד והעיקרי הוא המנגנון הווסקולרי, פגיעה ישירה ב BBB המתבטאת בשלב ראשון בחדירות יתר האנדותל הקפילרי המביאה לבצקת מקומית. פתולוגיה הניתנת לאבחון ב MRI כבר בשלביה הראשונים. הבצקת עלולה להביא כאמור לעליה בלחץ התוך גולגולתי, הפרעה בפרפוזיה, ירידה משמעותית בזרימת הדם, לאיסכמיה ולתחילתו של תהליך נקרוטי בעיקר בחומר הלבן. (ראה תרשים א.) המנגנון הפתולוגי השני הוא פגיעה ישירה בתאי האנדותל הקפילרי עצמם ותחילתו של תהליך פיברוטי המביא להפרעה בזרימה המיקרוצירקולארית , חסימות בקצוות הקפילרות ומכאן ל cerebrovasculopathy ולנמקים ברקמת המח. המנגנון הפתולוגי השלישי האפשרי הוא פגיעת הקרינה ישירות בתאי האוליגודנדרוציטים בשלבי הפרוליפרציה, פגיעה המביאה לדמיאלינזציה, גליוזיס ונקרוזיס. תהליך המביא גם הוא להחרפת הבצקת עם כל המשמעות להתהוותה בחלל הסגור של קופסת הגולגולת.

באזורי רקמה רכה אחרים בגוף וברקמת עצם, התהליך הפתולוגי עקב נזקי הקרינה די דומה ומביא בסופו
להפרעה בחמצון הרקמתי בשטחי הרקמה הפגועה. כתוצאה מכך, במרכז השטח הפגוע לחצו החלקי של החמצן ברקמה נמוך והוא עולה במתינות רבה עד לאזורי הרקמה הבריאה בה לחצו החלקי של החמצן ברקמה תקין. אחד מתנאי תחילת ריפוי רקמה איסכמית הוא תהליך הניאווסקולריזציה, חידוש כלי דם קפילרים שתחילתו קשור לגודל מפל לחצי החמצן ממרכז הרקמה האיסכמית לרקמה הבריאה הקרובה לו (2). היות וערכים אלה עולים במתינות, תחילת תהליך חידוש כלי דם אנו מופעל. במילים אחרות, הגוף כאילו אינו מזהה במקרה מיוחד זה את רקמת שלושת ה H כרקמה פתולוגית ועל כן לא מתחיל תהליך טבעי של ריפוי. כאן טמון הרציונאל הטיפולי של ההיפראוקסיגנציה בתא הלחץ שהסבר לו בהמשך.

המנגנונים הפיסיולוגיים בבסיס העקרון הטיפולי בתא לחץ.
בתא הלחץ, בנשימת 100% חמצן בלחץ סביבתי מעל אטמוספרה אחת (צילום תא מבפנים), מתאפשרים תנאים למפגשו המיוחד של החמצן עם הפיזיקה והפיסיולוגיה והשלכותיו הטיפוליות. מפגש המאפשר מתן חמצן כתרופה במינון גבוה שאי אפשר להגיע אליו אלא אך ורק בשיטה ובצורה בטוחה זו! מינון תרופה במצב צבירה גזי תלוי בלחץ החלקי וכמותו המתמוססת בפלסמה עולה ככול שלחצו החלקי גדל (2,3).
אפשרות זו היא היחידה להגדלת מינוני החמצן בדם מעל ומעבר ליכולת הקשירה של ההמוגלובין. בתנאים אלה החמצן מתמוסס פיזיקאלית בפלסמה עד מינונים של 7 סמ''ק חמצן ב 100 סמ''ק של פלסמה. מינונים עצומים אלה לא רק שמאפשרים לרקמה לקבל את החמצן היישר לתאים ולמיטכונדריות בצורה דיפוזית ללא צורך לפרקו מההמוגלובין (חסכון באנרגיה) שבמצב זה נשאר רווי גם בצד הוורידי, אלא בנוסף פועלים מנגנונים ותהליכים פיסיולוגים רבים בעטיו של מצב ההיפראוקסיגנציה מיוחד זה (2,3). למנגנונים אלה משמעויות קליניות טיפוליות רבות ו 15 הוריות טיפול נמצאות כבר בסל שירותי הבריאות בכפוף לחוק הבריאות הממלכתי משנת 1994 (חוזר מנהל רפואה מס' 99\37 משנת 1999).
שתי הוריות טיפול עוסקות בנזקי קרינה: האחת בסעיף 3. 2) "נזקי קרינה מאוחרים לרקמה רכה ועצם" והשנייה בסעיף 3. 3) "בטיפול משולב עם כירורגיה משקמת לאחר טיפולי קרינה".

נבחן עתה חלק מאותם מנגנונים פיסיולוגיים בהיפראוקסיגנציה המביאים ליעילותו הטיפולית הייחודית של חמצן במינונים גבוהים בטיפול בפתולוגיה העלולה להיגרם לרקמה בריאה כתוצאה מקרינה ריפויית.

היפראוקסיגנציה בטיפול ההיפרברי בתא הלחץ מביאה בראש וראשונה לשיפור החמצון הרקמתי.
ערך חמצן תקין ברקמה תת עורית, בערכים של לחץ חלקי, הוא כ 60 – 50 מילימטר כספית כשבדם העורקי הערך הוא כידוע כ 100 מ'מ כספית. רקמה איסכמית נחשבת רקמה בה הלחץ החלקי של החמצן יורד מתחת ל 40 מ'מ כספית. בתא הלחץ ניתן להגיע לערכי לחץ חלקי של חמצן ברקמה של 1500 -800 מ''מ כספית ובדם ניתן להגיע ל 2500 מ'מ כספית תוך כדי נשימת חמצן בלחצי סביבה של 2.4 – 2 אטמוספרות מוחלטות. ערכים אלה מביאים לתגובה וזוקונסטריקטורית פיסיולוגית חזקה ביותר יחד עם ירידה בזרימת הדם ב 20% אך זאת, שימו לב, יחד עם עליה משמעותית מאוד של רמת החמצן ברקמה. לא ידועה פרוצדורה רפואית או תרופה כל שהיא מוכרת הגורמת לשני מנגנונים פיסיולוגים אלה שלכאורה מנוגדים אחד לשני, לפעול בו זמנית. מחד ירידה בזרימת הדם ומאידך עליה בחמצון הרקמתי. מנגנון פיסיולוגי זה לדוגמא, גורם לירידה מיידית בלחץ התוך גולגולתי וספיגה הדרגתית של הבצקת (4). למנגנון זה מתווספת גם עובדת הפרשי הלחץ האוסמוטי כתוצאה מהפרשי הלחץ החלקי הגדולים של החמצן התוך קפילרי והרקמתי, הפרשים הגורמים לאפקט "משאבה אוסמוטית" המקטין גם הוא את הבצקת.
המנגנון הפיסיולוגי הטיפולי השלישי והעיקרי של החמצן בתנאי הלחץ החלקי הגבוה הוא המנגנון המהווה טריגר לתחילת תהליך הניאווסקולריציה ברקמה הפתולוגית על רקע נזקי הקרינה. כפי שראינו, בעיבורה של רקמת ה H3 הניזוקה, הלחץ החלקי של החמצן עלול להיות פחות מ 20 מ''מ כספית, ובמקום הבריא הנמצא במרחק, הלחץ החלקי של החמצן ברקמה מגיע ל 60 – 40 מ''מ כספית שזה ערך תקין. בעת נשימת 100% חמצן בתא הלחץ בלחץ סביבתי של 2-2.4 אטמוספרות מוחלטות, הלחץ החלקי של החמצן במרכז הרקמה עשוי לעלות מ 20 עד 50 מ''מ כספית אך בסמוך לרקמה הפתולוגית ברקמה הבריאה הוא עשוי להגיע גם ל 800 או 1800 מ''מ כספית. מפל גדול זה של לחצים מאפשר תחילת תהליך הנאווסקולריזציה (2). תהליך אותו אפשר למדוד כל יום על ידי מכשיר 2 TCPO (לחץ חלקי של חמצן מתחת לעור), או לספור קפילרות במיקרוסקופ או בצילום אנגיוגרפיה המראה הרחבת המיטה הקפילרית לאחר 25 – 20 טיפולים. (צילומים 5,6,7, מתוך העבודות של R. Marx).
מנגנון נוסף הרביעי במספר, קשור להשפעת החמצן על שגשוג הפיברובלסטים והגדלת יצירת הקולגן. פיברובלסט חייב לפחות 30 מ''מ כספית לחץ חלקי של חמצן על מנת ליצר קולגן. ברקמה איסכמית, בפחות מ 30 מ'מ כספית הוא לא פעיל, אין לו מספיק חמצן לפעול כפי שמכונית לא תנוע ללא דלק. בתנאי ההיפראוקסיגנציה בתא הלחץ, בלחצים חלקיים של 400 מ'מ כספית של חמצן ויותר, הפיברובלסטים מיצרים קולגן בכמות גדולה מהרגיל ומכאן החשת ריפוי הפצע על רקע הנזק הקרינתי (2). עובדה אחרונה זו נכונה גם לפעולתם של האוסטאוקלסטים, האוסטאובלסטים, הפולימורפונוקלארים החייבים כולם מינימום מולקולות חמצן כדלק לפעולתם התקינה, תנאים המתאפשרים אך ורק בתא הלחץ.

סיכום מנגנוני ההיפראוקסיגנציה המשפרים את הנזק הקרינתי למוח ניתן לראות בתרשים ב.
לסעיף הוריית הטיפול בסל השירותים "נזקי קרינה מאוחרים לרקמה רכה ועצם. (כולל osteoradionecrosis, radiation proctitis, breast radiation injury, radiation cystitis, xerostomia. )" על רקע פניה בנושא, פסק משרד הבריאות כי גם רקמת מח נחשבת רקמה רכה ועל כן טיפול בתא לחץ לנזקי קרינה ריפויית לרקמת מח כלולים גם הם בהוריה זו שבסל השירותים!

בהוריה השנייה בסל בנושא נכתב "לפני ואחרי פעולה כירורגית משקמת ברקמה מוקרנת".
הוריה טיפולית זו אושרה לאחר הוכחת המנגנון הפיסיולוגי המיוחד של ההיפראוקסיגנציה ברקמה מוקרנת המביא לתהליך החידוש והשיגשוג של כלי הדם הקפילרים והשפעתו על הפיברובלסטים האוסטאוקלסטים והאוסטאובלסטים. המנגנון הפיסיולוגי להחשת הנאווסקולריזציה ותהליך האוסטיאוגנזה ברקמה מוקרנת על ידי היפראוקסיגנציה בתא לחץ, קיבל Level I בקריטריונים של Evidence Base Medicine במפגש קונסנזוס בשנת 2002 של החברות האירופאיות לאונקולוגיה ורדיוטרפיה יחד עם החברה האירופאית לרפואה ההיפרברית. הוריות טיפול אלה מקובלות גם על ידי הארגון לרפואה היפרברית האמריקאי. חולים אלה, במיוחד הסובלים מנזקי קרינה כרונים לאחר הקרנות לאזור הצוואר עם radiation chondronecrosis של קנה הנשימה ופיסטולה שאינה נסגרת, אלה הנזקקים לטיפולי שיניים כרונים עקב נזקי הקרינה והשתלות חוזרות עקב אי קליטת שתל, דימומים מהשלפוחית או מהמעי הגס התחתון שאינם מגיבים לטיפולים שונים, לחולים אלה הטיפול ההיפרברי בתא לחץ הוא הטיפול היעיל ביותר המאפשר להבריא את הרקמה על ידי חידוש המיטה הקפילרית עד כ 85% ממצבה לפני הנזק הקרינתי (צילום 7 ). עבודות קליניות בעיקר של Marx וחבריו, הראו כי פעולות כירורגיות ברקמה מוקרנת, בעיקר בניתוחי פה ולסת, מגיעות ל 90% אחוזי הצלחה במידה ומבוצעות על פי הפרוטוקול של 20 טיפולים בתא לחץ לפני הפעולה הכירורגית ו 10 טיפולים בסמוך לסיום הפעולה הכירורגית. זאת לעומת 45% –50% אחוזי הצלחה באותם פעולות כירורגיות ללא הטיפול המקדים בתא לחץ. (2, 3, 7 )
מעטים עדיין בספרות הרפואית הדיווחים הקלינים בנושא זה, זאת בעיקר כתוצאה מחוסר מודעות מספקת אצל ציבור הרופאים לאפשרות טיפולית זו. ביחידה לרפואה היפרברית המשותפת לבית החולים רמב''ם ואלישע, טופלו משנת 1997 ועד 2008 כ 80 חולים עם נזקי קרינה לרקמה בריאה. תוצאות הטיפול מצביעות על 72% הצלחה. מחקר קליני מבוקר, כפול סמיות, אקראי ורב מרכזי פורסם לאחרונה בנושא פרוקטיטיס על רקע קרינתי המוכיח יעילות הרבה בטיפול ההיפרברי (5) כבר ב Cochrane Rev. מ 2004 בסקירת העבודות שהתפרסמו עד אז, המסקנה הייתה כי הטיפול בHBO יעיל בנזקי קרינה (6).

אצל חולים המטופלים בנזקי קרינה

בציר ה Y לחץ חלקי של חמצן במילימטר כספית ובציר ה X מספר ימים, כל יום טיפול HBO.
הקו העליון מראה מדידה יומית באזור בריא של החולה, הקו התחתון, מדידה יומית באזור עם נזק קרינתי, ניתן לראות כיצד לחצו החלקי הרקמתי של החמצן מתחיל לעלות לאחר 6 – 8 טיפולים ומגיע לאחר
כ 20 – 24 טיפולים עד כ 85% מערכו התקין.
מתוך עבודתם של Marx וחבריו:
Marx RE and Johnson RP "Problem wounds in oral and maxillofaciail surgery, the role of hyperbaric oxygen" in Problem wounds the role of oxygen, JC Davise and TK Hunt (Eds) N.Y Elsevier 1998.
בספרו של Eric. P. Kindwall ו Harry.T Whelan Hyperbaric Medicine Practice 1994 First Edition
הוצאת Best Publishing Company ובהסכמתם.

לאחרונה מתרבים הפרסומים בספרות הרפואית על מחקרים קלינים בהם גם מחקרים מבוקרים כיאות (7,8,9,10), אחד מהם אף מראה יעילות טיפולית מרשימה ב HBO למוקרני ראש צוואר לעומת קבוצת ביקורת כאשר הטיפול בתא לחץ ניתן מיד! לאחר גמר סדרת ההקרנות (8), עבודה שקיבלה חיזוק גם במחקר מעבדתי על מודלים של חולדות (12). עובדה כללית ידועה היא כי ככול שתתוקן איסכמיה רקמתית מהר יותר, כך תוצאת טיפול טובה יותר ועל כן ניראה כי ככול שהטיפול ניתן בסמוך לתחילת הופעת הנזק הקרינתי, כך התוצאה תהא טובה יותר.

הוראות נגד ותופעות הלוואי
נדירות הן הוראות-נגד מוחלטות המונעות טיפול בהיפראוקסיגנציה היפרברית בתא לחץ, אחת מהן למשל חזה אוויר בלתי מנוקז. לגבי חולים שעברו הקרנות טיפוליות בגין גידולים ממאירים, יש לזכור כי סוגים שונים של טיפולי כימותראפיה כמו בלאומיצין ואדריאמיצין, עלולים לחשוף חולה לנזקי הרעלת חמצן בעיקר הריאתית. על כן לפני תחילת הטיפולים, חולים אלה עוברים בירורים מתאימים, בדיקות נוספות כתפקודי ריאות ואחרות לפי הצורך והפרופיל הטיפולי בתא הלחץ נקבע רק לאחר מכן. כללית, תופעות הלוואי לטיפול היפרברי נדירות, אם אכן יש תופעות כאלה, הן נובעות בדרך כלל מקושי בביצוע איזון הלחצים באוזניים או בסינוסים בעת עליית הלחץ. מניעת תופעות אלה ואחרות תלוי בצוות מיומן וצמוד המנחה וסועד את החולים לפני, תוך כדי הטיפול ולאחריו. באם נשימת החמצן גורמת לתחושות אי-נוחות, פשוט מסירים את מסכת החמצן והתופעה חולפת. המטופלים בתא הלחץ בפרופילי הטיפול הרגילים, אינם נחשפים לתופעות "הרעלת החמצן", לא במערכת הנשימה ולא למערכת העצבים המרכזית. מתברר שדווקא טיפולים חוזרים בתא הלחץ, עשויים "לחסן" את המטופל בפני נזקי חמצן אפשריים. "תוצרי החמצן", הם הרדיקאלים החופשיים האחראיים לתופעות הלוואי של "הרעלת החמצן". חשיפות חוזרות ונשנות להיפראוקסיגנציה במהלך סדרת הטיפולים בתא הלחץ, יוצרות עודף מנגנונים אנטי אוקסידנטים בגוף המנטרלים "תוצרי החמצן" ביעילות רבה ביותר.
ולבסוף: אין עדויות כי היפראוקסיגנצייה מחישה קצב גידול סרטני פעיל וגם אין למינוני חמצן גבוהים השפעה על קצב התפתחות גרורות, זאת על פי Feldmeier וחב' (11) החוקרים מפרטים זאת במאמר סקירה אותו מייחדים במיוחד לנושא זה (13).

לסיכום
דימומים משלפוחית שתן כתופעת לוואי מקרינה ריפויית לפרוסטטה, דימומים מהמעי לאחר הקרנות ריפוייות לסרטן הרחם, פיסטולות בקנה הנשימה לאחר הקרנות ריפוייות לקרצינומה בלארינקס, טיפולי שינים חוזרים והשתלות במוקרני ראש צוואר, פעולות שחזור כירורגי ברקמות שעברו הקרנות ריפויות בעבר, בצקת מוח מנזקי קרינה, כל אלה הן בעיות רפואיות בהן ניתן לטפל כיום ביעילות רבה מאוד בעזרת מינוני חמצן גבוהים הניתנים בתא לחץ בצורה בטוחה ביותר.
מתוך כ 20000 חולי סרטן חדשים בארץ כל שנה, כ 9400 חולים מופנים לקרינה בששת מכוני הקרינה בארץ בהם מוקרנים כל יום כ 800 חולים. מתוכם כ 50% מקבלים מנה ריפויית שמהם למעלה מ 5% עלולים לסבול מנזק קרינתי לרקמה הבריאה. כלומר, למעלה מ 200 חולים עלולים לסבול מנזקי קרינה לרקמה בריאה מתווספים כל שנה. בתא הלחץ של רמב''ם ואלישע בחיפה ובתא הלחץ של אסף הרופא, מטופלים בעת כתיבת שורות אלה, רק כ 5 - 2 חולים ביום עקב נזקי קרינה. מ1997 - 2008 טופלו במרכזנו שבחיפה כ 80 חולי קרינה בלבד, מספר קטן מאוד בהתחשב במספר החולים הגדול בארץ על פי הנתונים הנ''ל הנזקקים לטיפול זה. הרחבת המודעות לאפשרות הטיפול במינוני חמצן גבוהים בתא לחץ לחולים אלה, תאפשר לרבים יותר לקבלו, טיפול הנמצא בסל השירותים והוא בטוח ויעיל ביותר במקרים אלה על מנת להביא לידי רפוי תופעות לוואי של הקרינה הריפויית.

רשימת ספרות:

Fajardo. F. L. Berthrong M. Anderson. R. Radiation Pathology, OXFORD University Press, 2001.
Marx. R. E. Radiation Injury to Tissue, Chapter 31 and Chapter 32 in HYPERBARIC MEDICINE PRACTICE, Editors, Kindwall, E.P. and Whelan H.T. Best Publishing Company, Flagstaff, AZ, 3rd Edition, 2008; 851-919.
Pasquier D. Schmutz J. and Lartigau E. Radio-Induced Lesion In Normal Tissues, Chapter 2.2.8 in Handbook on Hyperbaric Medicine, Editor Daniel Mathieu, Springer Publication, Dordecht, The Netherland 2006; 363-399.
K.A. Leber, H.G. Eder, H. Kovac, U. Anegg, G. Pendl, Treatment of Cerebral Radionecrosis by Hyperbaric Oxygen Therapy. Proc. 8th Int. Meeting Leksel Gamma Knife, Marseille, France, June 1997. Stereotact Funct Neurosurg 1998; 70: 229-236.
Clarke R. E, Catalina Tenorio L. M, Hussey J. R, et al. Hyperbaric Oxygen Treatment of Chronic refractory Radiation proctitis: A Randomized and controlled Double-Blind Crossover Trial with Long-Term Follow-Up.
In, J. Radiation Oncology Biol. Phys. 2008; 72 (1) :134-143.
Bennett MH. Feldmeier J. Hampson N, et al. Hyperbaric Oxygen Therapy for Late Radiation Injury (protocol). The Cochrane Database of Systematic Reviews 2004. Issue 2, Article No. CD005005.
Kaur J, Hay KD, Macdonald H, Rich AM, Retrospective Audit of the use of the
Marx Protocol for prophylactic hyperbaric oxygen therapy in managing
patients requiring dental extractions following radiotherapy to the head and
neck, N Z Dent J, Jun 2009; 105(2) :47-50.
Teguh DN. Levendag PC. Noever I, et al, Early Hyperbaric Oxygen Therapy for Reducing Radiotherapy Side Effects: Early Results of a Randomized Trial in Oropharyngeal and Nasopharyngeal Cancer. Int J Radiat Oncol Biol Phys Apr 2009; __:___.
Takayuki et al, Effect of prophylactic HBOT for Radiation – Induced Brain
Injury after Sterotactic Radiosurgery of Brain Metastases, Int. J. Radiation
Oncology Bio Phys. 2007; 67. No. 1; 248-255.
Freiberger JJ. Yoo DS. de Lisle Dear G, et al, Multimodality Surgical and
Hyperbaric Management of Mandibular Osteradionecrosis. Int. J. Radiation Oncology Bio Phys. 2009; Mar. 26.
John J. Feldmeier, DO, Facro, Hyperbaric Oxygen Therapy for Delayed
Radiation Injuries, Chapter 12 in Physiology and Medicine of Hyperbaric
Oxygen Therapy, Editors Neuman T. S. and Thom S. R. SAUNDER ELSEVIR
Publication, Philadelphia, PA, first edition, 2008; 231-256.
R.A. Williamson, An Experimental Study of the use of HBO to reduce the Side
Effects for Malignant Disease. Int. J. Oral Maxillofac. Surg. 2007; 36: 5330540.
Feldmeier J. Carl U. Hartmann K. Seminia P, Hyperbaric Oxygen: Does it
promote growth or recurrence of malignancy? Undersea Hyperb Med 2003;
30: 1-18.