הנינים של יחיא דעאבני, העגלון שהסיע את הרצל הם משפחות בראואר-דנקנר בעין הוד

ביומו הראשון בארץ-ישראל נסע הרצל בלוויית משלחתו לביקור בבית הספר החקלאי מקוה-ישראל ומשם אל ראשון-לציון. דבר בואו לארץ-ישראל נשמר בסוד והופעתו הפתאומית בראשון-לציון גרמה להתרגשות רבה. הרצל שהה במושבה כחצי יממה בלבד אך ביקורו השאיר על הנוכחים רושם עז. האירוע תועד ביומנים ובכתבים של הרצל עצמו, של עוזרו מקס בודנהיימר,של משה דוד שוב, איש ראש פנה, אשר ליווה את המשלחת בביקורה בארץ ושל אנשי ראשון-לציון: דוד יודילוביץ', דב חביב לובמן, אהרון מרדכי פרימן, בנו יואל פרימן ומיכל פוחצ'בסקי. מן הרשמים הכתובים עולות זוויות מבט שונות על הביקור. אצל הרצל עצמו אנו מוצאים שתי גישות: האחת סובייקטיבית ואנושית הבאה לידי ביטוי ביומנו והאחרת הגישה הדיפלומטית והפוליטית המובעת בנאומו בבית העם ובדברים שכתב בספר האורחים של היקב. ביומנו תיאר הרצל את חוויותיו ותחושותיו האישיות ללא כחל וסרק. הביע ביקורת קשה על פועלו של הברון רוטשילד בארץ-ישראל (רוטשילד התנגד לפעילותו של הרצל ולא אבה להקדיש את הונו למימוש רעיונותיו), חיווה דעתו על הרמה המוסיקלית הנמוכה של האורקסטרה של ראשון, התלונן על החום, על האבק והשממה ועל כך שכבר עייף מכל קבלות הפנים החוזרות על עצמן. לעומת זאת, בנאומו בפני בני המושבה בבית העם, קרא להם הרצל להכיר תודה לברון רוטשילד. לצד דבריו אלה הדגיש את מטרת התנועה הציונית וציין כי אין צורך בפעילות ציונית של האיכרים על מנת שלא להרגיז את אדוני הארץ התורכים ואת אדוני המושבה -הברון. בספר האורחים של היקב כתב הרצל דברי שבח אודות המפעל התעשייתי שהקים הברון להמשך....

יחיה (לוי) דהבני

נולד בצנעה (תימן), בשנת תרל"ד (1874), לאביו יחיה (צורף, נפטר בתימן), ולאמו רומה בת שלום מחפוד. חינוך מסורתי קבל בחדר בתימן. בגיל 10 עלה עם אמו ושאר ילדיה לארץ ישראל (תרמ"ד). חודש ימים ניטלטלו על גמל עד הגיעם לחודיידה. נמל קטן בחוף ים סוף. עלו על ספינה והגיעו ליפו. מיפו רכבו על חמורים לירושלים. היה בן 10 והתחיל לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית. היה מגיש טיט לבנאים. בין היתר סייע בבנין בית החולים "שערי צדק". נשא לאשה את נעמי (נעמה) בת יחיה דהבאני. בגיל 18 לאחר שחסך לו קצת כסף מהעבודה השחורה. רכש לו חמורים והיה מרכיב אנשים ומוביל אותם מירושלים דרך שכם לחמי טבריה, להילולא דר' מאיר בעל הנס ולמירון. הדרך ארכה חמשה ימים. היו לנים בכפרים ערביים ולא היתה כל סכנה צפויה להם בימי שלטון עבדול חמיד . בעבור שלוש שנים חסך לו שוב מעט כסף וקנה זוג סוסים עם "חנטור" (מרכבה). מעתה הפך להיות עגלון כדבעי. היה מוביל נוסעים מירושלים ליפו וחזרה. הדרך ארכה 8 שעות. במרכבה היה מקום לארבע אנשים. את כל ותיקי הישוב ובוניו היה מוביל ב"חנטור''. ביניהם גם את הברון רוטשילד . אבל כתר עבודתו היא מימי שהותו של ד''ר הרצל בארץ. בירושלים היה מוביל בקביעות את אליעזר בן יהודה . כאשר הגיע ד''ר הרצל לירושלים, לן במלון קמיניץ. ביום ראשון בבוקר הוזמן אליו על ידי אליעזר בן יהודה. הוביל את המנהיג לרחוב ממילא בו עמדו האהלים שהוקמו לכבוד הקיסר האוסטרי. משם יצא עם ד''ר הרצל לסיור בעיר. סעד עם המנהיג במלון קמיניץ. למחרת הוביל אותו לעיר העתיקה, ד"ר הרצל ביקר בחורבה של ר' יהודה החסיד. משם עברו לכותל המערבי והצטלמו. התמונה הזו ועוד תמונה שניה. בהן הוא מצולם יחד עם המנהיג שמורות אצלו והן נתפרסמו בעתונות העברית כשהובאו עצמות המנהיג. ד"ר הרצל פנה אליו מספר פעמים בתרגומו של אליעזר בן-יהודה. הצביע על מקום הר-הבית ואמר ; "זה מקום מקדשנו". אחל לדהבני שיזכה לראות במדינה היהודית. לאחר הביקור בירושלים, הובילו בסיור במושבות. בעת הפרידה נתן לו למזכרת שעון עם ציור סוס דוהר ועשרה נפוליונים זהב. כשהובאו עצמות הרצל, קבל הזמנה להלויה בירושלים. בעגלונות עבד עד 1931. עבר לגור ליפו. כעת גר בכרם התימנים. בעל חנות ירקות. צאצאיו : רוחמה (במשטרה), גדעון (קצב), ציון (במחלקה הפלילית במשטרת תל-אביב), נעמי (בע.ת.א.)