ההבדל בין ההדלקות בל"ג בעומר עבר והווה ק.בנימין

עבר והווה / ק. בנימין

1. ההבדל בין ההדלקות בל"ג בעומר

מיותר לציין שהתייחסותנו לל"ג בעומר הן במדורות שמסביבן רוקדים בדביקות עילאית, ובמיוחד העליה למירון, לתפילה בסילודין ולבקשות על כל הנצרך, ומי מאתנו לא נכלל בקטיגוריה זו. לעומת זאת, התקשורת החילונית המסקרת מזווית אחרת, נטולת כל רגש כמתבקש, ומדווחת על הנעשה ביום זה כארועים בעייתיים וגם מהמובן הפלילי.
מעלעול בדיווחים מהשנה שעברה, הנה כמה קטעים:
"איזה חג הוא ל"ג בעומר, איזה חג. כל המדינה מתמלאת עשן סמיך, האוויר מתלכלך וגורם לאנשים עם בעיות נשימה להרגיש שסופם הגיע בטרם עת. מי שמנסה להימלט מהרחוב אל הבית מגיף את החלונות והתריסים, אבל הריח הזה רודף אותו וחודר דרך הקירות – אי אפשר לברוח מהריח של ל"ג בעומר.
הילדים מאושרים, הם גונבים עגלות בסופרמרקטים ומובילים בהן כל קרש מזדמן, ארגז קרטון או כל דבר דליק אחר שנקרה בדרכם. ילדים הולכים באישון הלילה שלפני כן, וגונבים מאלה שגנבו ועמלו והכינו ביום שלפני, ומעבירים את הערימה שלהם לשכונה הסמוכה, למדורה שהם ידליקו ויחגגו עליה.
הקבלנים מתרעמים, כי החבר'ה הטובים גונבים מאתרי הבניה שלהם עצים וקרשים שנועדו לעבודת הבניה. בכיכרות ובשדות שבפאתי השכונות ניצבות לתפארת מדינת ישראל מדורות מפוארות. פעם היה בקצה המדורה תמונות של היטלר, אחר כך נאצר ואייכמן, אחר כך ערפאת".
ובדיווח אחר: "למרות המצב הכלכלי, מגיעים מאות אלפים להר מירון להילולא של רבי שמעון בר יוחאי, טונות של בשר וערק על המנגלים ובגרון, תפילות, ברכות, קמעות ואש, הרבה אש. בספר השיאים של גינס נרשם הר מירון כמנגל הגדול בעולם. ילדים ונערים רבים מנצלים את חג האש, ומביאים איתם בקבוקי אלכוהול ונדלקים מהאש ומהוודקה. בסופו של יום, אחרי שאלה שנחנקו מהעשן הגיעו למיון, ואלה שנדחפו על ידי חבריהם למדורות, בצחוק כמובן, הגיעו למיון, ואלה שנדלקו בגלל האש או הוודקה ושלפו סכין ודקרו הגיעו גם הם למיון. בבית החולים ברזילי באשקלון, שני נערים משופדים וצוותי רופאים עמלים לילה ויום כדי להשיבם לחיים. בחדרי המיון שכובים זרוקים עשרות בני נוער שהשתכרו עד אובדן חושים ואובדן הכרה. הרופאים מנסים להחזירם למציאות".
מעבר לזה לא ניתן לשכוח והחובה להזכיר, שגם נהגים שחוזרים ממירון עושים טעויות פטאליות, במיוחד אלו היוצאים מבלי שנחו די, ונציין את התאונה המחרידה בשנה שעברה בבקעה, שהסתיימה עם חמישה הרוגים.

2. תזכורת

ערב שבת, י"ז באייר תש"מ, ערב ל"ג בעומר, יצאה חבורה גדולה של אנשי קריית ארבע ותלמידי ישיבת ההסדר 'ניר', כדרכם מדי ליל שבת, לבקר ב'בית הדסה' בחברון, שם התבצרו בני משפחותיהם (בטרם הותרה ההתיישבות במקום). החבורה נעה באיטיות תוך שירה וריקודים. מספר מטרים לפני 'בית הדסה' ארבה להם חוליית מחבלים של הג'יהאד האיסלאמי, שהסתתרה על גג אחד הבתים, מול בית הדסה. המחבלים פתחו באש חזקה על הרוקדים, ויידו עליהם רימוני רסס. בהתקפת הירי נרצחו חמישה מהרוקדים, צעיר נוסף, חנן קרוטהמר, נפצע אנושות וכעבור יומיים נפטר מפצעיו. עוד 20 איש נפצעו.
באותו לילה הסכים בחירוק שיניים שר הביטחון דאז, עזר וייצמן, לבצע מהלך שכבר שנים רבות מדינת ישראל נרתעת מלבצע: שלושה מראשי הפלשתינים בחברון הועלו על מסוק באישון ליל, וכשהמסוק נחת מצאו עצמם בראש הנקרה. רכב צבאי הסיעם לעברו השני של הגבול.
אחד מהשלושה היה הקאדי של חברון, השייח' ביוד אל-תמימי. חמישה שבועות לפני הרצח ב'בית הדסה' השתתף תמימי בכינוס המוני בבית עיריית חברון, ושם הכריז "יבוא היום שבו יתנופף דגלנו מעל כל הערים, יפו חיפה ועכו. אנו ניאבק עד שאתם, היהודים, תוכחדו".
השבוע, לפני שנתיים, ערכה מדינת ישראל היכרות עם בנו, שייח' תיאסיר ביוד תמימי. הבן הוא אותו נשיא בתי הדין השרעיים של הרשות הפלשתינית, אשר במהלך מפגש בין האפיפיור לנציגי הדתות בארץ בעת ביקור האפיפיור, שנועד לקידום הדיאלוג וההבנה בין הנוצרים, המוסלמים והיהודים (להבדיל), התפרץ לבמה ופתח בהתקפה חריפה נגד ישראל.
בדבריו אמר, בין היתר, כי ישראל הרסה ערים פלשתיניות והקימה התנחלויות על 'האדמות הפלשתיניות'. עוד אמר, כי ירושלים 'תישאר' בירת הפלשתינים. בפנותו לאפיפיור אמר: "כבוד האפיפיור, אני קורא לך לגנות את הפשעים הללו וללחוץ על ממשלת ישראל להפסיק את תוקפנותה נגד העם הפלשתיני". הפטריארך הלטיני ניסה להשתיקו מספר פעמים אך לשווא. בעקבות זאת נטש האפיפיור את המקום וויתר על מעמד החלפת המתנות.

3. כל אזרח חמישי ערבי

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה השבוע נתונים, לפיהם קצת למעלה מחמישית מתושבי המדינה הם ערבים. כן, בדיוק - הערבים מהווים 20 אחוזים מתושבי המדינה הזו, ובעברית פשוטה: אחד מכל חמישה אנשים שחיים פה הוא ערבי.
הנתון הזה צריך לחלחל בקרב כל גורמי השלטון במדינה. המספרים מדברים בעד עצמם ומבטלים כל נסיון להחביא אותם מתחת לשטיח ולהפוך אותם ללא רלוונטיים, וכל נסיון לעצום עיניים הוא למעשה נסיון לברוח מהמציאות.
נתון ולא מהלמ"ס. בישראל חיים כ-250 אלף תושבים הטוענים שנעקרו מבתיהם בתש"ח והינם בעלי אזרחות ישראלית. עם זאת, באזור המזרח התיכון מצויים כ-4.8 מיליון פליטים פלשתינים, כשני מיליון מתוכם בירדן.
למעשה, מספרם של ערביי יהודה ושומרון הוא בערך כמספרם של ערביי ישראל. אם היום יש 10 ח"כים שמייצגים מפלגות ערביות לאומניות, ולפי הצפי אם תהליך זה יימשך עוד 30 שנה, אפשר שמספרם של הח"כים מהסוג הזה יוכפל. זה לא יהפוך את ישראל למדינה דו-לאומית. אם במהלך 30 השנים ישראל גם תחוקק כמה חוקי יסוד המקבעים את מעמדה כמדינת העם היהודי, ורק אם בשנים הללו יבוא עוד גל עליה גדול, יהיה קצת יותר קל להתמודד עם הסכנה. קל מאוד לא יהיה בשום מקרה. בהחלט קשה.
רכבת המדינה הפלשתינית כבר יצאה מהתחנה שלפני האחרונה והיא דוהרת על הפסים במלוא הקיטור. אילו היתה קיימת התחנה הבאה, הסופית, לא היה שום כוח שיוכל לעצור את הרכבת הזאת. אבל מדינת ישראל עוד יכולה להינצל מאסון המדינה הפלשתינית משום שהתחנה הסופית לא קיימת. אבו-מאזן לא רוצה להגיע להסכם, עובדה שחתם על הסכם עם הגרועים שבאויבינו. אגב, גם אויביו.

4. הסכם הפיוס כהסכם מינכן

התגובות להסכם הפיוס בין פתח לחמאס, מזכירות את האמירה של ראש ממשלת צרפת למשמע הצהלות בהן התקבל הסכם מינכן. מפליא, איך פרשנים כה רבים ומוחות נבונים רבים כל כך, יכולים לקבל כבשורה טובה, כסימן חיובי, כאיחוד שהתעכב זמן רב מדי של עם שהיה מפולג זמן רב מדי, את ההתפייסות בין פתח לחמאס, שהיא למעשה קטסטרופה?
זו קטסטרופה לישראל, הרואה איך מעלים מחדש על הסוס ארגון, שצורת ההתבטאות הדיפלומטית המועדפת עליו מתאפיינת, מאז ההפיכה של 2007, בירי טילים על אזרחי שדרות, ושרק לאחרונה ירה טיל נגד טנקים לעבר אוטובוס תלמידים.
זו קטסטרופה ליו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, שקיעקע בתוך דקות, הזמן שנדרש לו לחתום בראשי תיבות בשולי הסכם שאולי אף אינו מאמין בו, את כל הזכויות הפוליטיות והמוסריות שזקף לעצמו כשהחזיק מעמד, שנים, מול החמאס שקוטלג, כ"ארגון טרור" בפי כל מי שנחשב לבעל השפעה בעולם, האיחוד האירופי וארה"ב בראשם; הנה הוא שב, מחמוד עבאס, לימים הגרועים ביותר של כפל הלשון הגרוע ביותר, שבהם היה יאסר ערפאת מכריז מחד שאמנת הפתח "פסה מהעולם", אבל מעודד מאידך, מתחת לשולחן, התקפות טרור מגוונות.
זו קטסטרופה לפלשתינים עצמם, כן, למיליון וחצי עזתים שחיים תחת מפלגה, שאינה רק טרוריסטית אלא גם טוטליטרית, מפלגה ממיתת חרויות וזכויות פלשתיניות (סעיפים 24 ו-27 של האמנה, שהגיעה סוף סוף העת לקרוא אותה), שבחרה להילחם עד טיפת הדם האחרונה של אחרון הפלשתינים החיים, במקום להצטרף ל"ועידות בינלאומיות" שאינן אלא "בזבוז זמן" ו"פעילות סרק" (סעיף 13 באותה אמנה).
זו קטסטרופה לשלום, שלא נכון לומר עליו כי נקלע למבוי סתום: מספר גדול והולך של פלשתינים סרבו ומסרבים לשמש חומר בעירה למכונת שנאה מיושנת ומוכנים, בתמורה למדינה בת קיימא, להתנגד למגמת "עד הסוף" של מנהיגיהם; אבל כל זה בטל ומבוטל עתה, עם הרהביליטציה של המפלגה היחידה המכריזה, בנושא (סעיף 7, גם הוא באמנתה) ש"קיום ההבטחה" לא יבוא לפני ש"המוסלמים" לא רק "יילחמו", אלא גם "ייהרגו" בכל "היהודים".
כיצד לא מבינים, שמפגן האחווה הראוותני הוא עלבון לכל אותן מגמות החדשנות, שההתקוממיות האחרונות הביאו לעולם ערבי הכפוף לשררה? עלבון לצעירי כיכר תחריר, שהפגינו שבועות ללא צל של סיסמה אנטי-מערבית, אנטי-אמריקאית או אנטי-ישראלית; עלבון למורדים של בנגאזי, הנאבקים למען לוב שלא תהיה עוד מולדת שניה - כפי שהיתה תחת קדאפי - לכל אותם מכחישי שואה, הורגי יהודים, טרוריסטים, באשר הם בעולם; יריקה בפני מאות הסורים שנטבחו מאז מארס בידי החבר הכי טוב של החמאס; פגיעה במחמוד בואזיזי, התוניסאי הצעיר שהחל הכל, ושככל הידוע לי לא הצית את עצמו "לאות סולידריות עם לוחמי הג'יהאד של 1936" (אותה אמנה של החמאס, סעיף 7).
הדבר היחיד שאותו ראינו בינתיים, המחווה הראשונה המשמעותית שעשו אותם מועמדים לתיקון, למחרת ההסכם המביש הזה, היא לגנות את חיסול בן לאדן - אותו "פושע" (מנהיג החמאס איסמעיל הנייה הוא שאמר זאת) שעשה במסגרת "מדיניות דיכוי" המבוססת על "שפיכת דמם" המאוד מוכרת.

5. "יתנו – יקבלו"

ערב יציאתו לארה"ב לנאום בפני הקונגרס אמר ראש הממשלה השבוע בפתיחת מושב הקיץ של הכנסת כי "אנו מוכנים לוותר על חלקי מולדת, בתנאי שיהיה שלום אמיתי, ולמרות התהפוכות בכמה ממדינות האיזור, בהסכם שנחתם בין אש"ף והחמאס, הוכח בבירור שאין לנו פרטנר".
שמעון פרס (ציטוט): "אם תקום מדינה פלשתינית נפרדת, היא תהיה חמושה מכף רגל עד ראש. יהיו בה גם בסיסים לכוחות המחבלים הקיצוניים ביותר, ואף הם יהיו מצוידים בטילי כתף נגד מטוסים וטנקים, המסכנים לא רק עוברי אורח, אלא כל מטוס ומסוק שימריאו בשמי ישראל, כל כלי רכב שינוע בעורקי התחבורה העיקריים בשפלת החוף. יש אמנם ספק, אם גם מרחב טריטוריאלי יש בו משום הרתעה מוחלטת. אבל העדר מרחב טריטוריאלי מינימלי, מעמיד מדינה במצב של אי-הרתעה מוחלטת. דבר זה, כשהוא לעצמו יש בו משום פיתוי כפייתי כמעט לתקוף את ישראל מכל העברים. גם פירוז הגדה נראה כתרופה מפוקפקת: הבעיה איננה הסכם על פירוז, אלא קיומו של הסכם זה הלכה למעשה. מספר ההסכמים שהפרו הערבים אינו נופל ממספר ההסכמים שקיימו" ("כעת מחר", ירושלים 1978, עמ' 255).
לא הבאתי את הציטוט מלפני 33 שנה כדי ללעוג לשמעון פרס, היום נשיא המדינה. דבר ידוע הוא שעד לפני פחות משני עשורים, כולם, מימין ומשמאל היו נגד מדינה פלשתינית, לפני 10 שנים מפלגת העבודה עוד לא הסכימה להכניס אותה למצע שלה. כל מלה בדבריו של פרס נגד מדינה פלשתינית נכונה היום כמו שהיתה נכונה אז. שום דבר לא השתנה, מלבד פרס עצמו.
כשבנימין נתניהו, עדיין ח"כ, הוביל את ההתנגדות להסכם אוסלו, היתה לו הברקה פרסומית. "זה לא משא ומתן אלא מתן ומתן", לעג הקופי-רייטר נתניהו למנהיגי השמאל והבטיח, שאצלו תהיה הדדיות: הפלשתינים יצטרכו לשלם בוויתורים על כל דונם שיקבלו בשטחים. "יתנו, יקבלו", הבטיח בעלותו לשלטון, "לא יתנו, לא יקבלו".
אפשר להתווכח על הכנות והרצינות שבעמדת נתניהו, אבל היה בה הגיון פנימי שכל אחד הבין: ישראל אוחזת בשטחים כבקלף מיקוח מדיני, ותסכים לסגת מהם אם תקבל תמורה הוגנת מהצד השני. נסיגות ללא תמורה, הזהיר נתניהו, רק ישדרו חולשה ויפתו את הערבים לדרוש מישראל עוד.
נאמן לגישתו, דרש נתניהו מערפאת שיבטל מחדש את האמנה הלאומית הפלשתינית, ובתמורה מסר לו שטחים בגדה המערבית. הוא התפתל סביב תמיכתו בהתנתקות של אריאל שרון מעזה, עד שהתפטר מהממשלה ערב הנסיגה מגוש קטיף והסתכן באובדן פופולריות ותבוסה בבחירות. בקמפיין הבחירות בתשס"ו כינה נתניהו את יריבו "שמאלמרט שייתן נסיגות חינם". כשחזר לשלטון, השליך לפח את הצעות השלום של קודמו ומיאן לדון עם הפלשתינים על סוגיות הליבה הכרוכות בפינוי שטחים ומתנחלים.
עכשיו נקלע נתניהו לאותה מצוקה, שגרמה לקודמיו לשבור שמאלה, לזנוח את האידיאולוגיה וההצהרות ולמסור שטחים לפלשתינים. בידודו הבינלאומי גובר, והלחץ הכבד מבחוץ מתחיל להשפיע גם בבית: שר הבטחון מזהיר מ"צונאמי מדיני", שישטוף את ישראל בספטמבר, בבוא עצרת האו"ם וההצבעה הצפויה על עצמאות פלשתין.
אגב, אם השטחים הם חשובים לישראל, כפי שנתניהו טען עד עכשיו, מדוע לוותר עליה תמורת דחיית הצבעה באו"ם, או פגישה עם ברק אובמה? ואם מחמוד עבאס הוא סרבן מו"מ והרשות נגועה בהסתה, כטענת נתניהו, איך אפשר למסור להם עוד שטחים? והכי חשוב, נניח שנתניהו יעבור בשלום את ספטמבר ויקנה את דחיית ההצבעה באו"ם בכמה אלפי דונמים. אבל מה יעשה באוקטובר? הרי "העולם" לא יזנח את שאיפתו לסיום הכיבוש ולעצמאות לפלשתינים, והלחץ על ישראל יימשך.

6. הדלק המזוהם והענן הוולקני

אסון לאומי חדש התרגש עלינו לאחרונה. כמה מאות נוסעים עוכבו בנתב"ג.
כותרות ראשיות, שידורים דרמטיים – קטסטרופה. איש עוד לא ידע מה בדיוק קרה וכבר תיאורים אפוקליפטיים: מטוסים עלולים להתרסק, אולי כל הדלק במדינה מזוהם, עם רמיזות למגה-פיגוע. סוף העולם. הזיהום "הביולוגי" נשלח מיד למכון הכי חשאי בנס ציונה וגם לגרמניה; עשרות "מוכי גורל", שטיסתם עוכבה לרגע רואיינו לעייפה, מתנים באוזני האומה הנסערת את מר גורלם, חושפים לעין כל את סבלותיהם ומאיימים בתביעות ייצוגיות. והכל התגמד נוכח הנורא מכל: מאות אוהדי משחק כדורגל שעשו דרכם לחו"ל, שעמדו להחמיץ חלילה שעת קזינו בברצלונה. מסתבר שזה באמת עושה להם רע. לראות מטוס גדול לא-ממריא דרך דמעה שקופה.
אגב, אולי ישונה שמה של רשות שדות התעופה למינהל מקרקעי ישראל...
רק בשנה שעברה, בערב ל"ג בעומר, העסיק הר הגעש האיסלנדי את העולם כולו, ואיש אינו יודע לבטא את שמו. הוא זכה לסיקור נרחב עד מאוד, ולא מסיבות וולקניות. אין להקל בסבלו של אדם שההר הזה מנע ממנו לטוס הביתה, או לצאת בטיסה לאירוע מתוכנן המתקיים בו ביום או למחרת, ואף איבד את הכסף ששילם מראש למלון ולכרטיס טיסה, אבל יש להזכיר שאסונות כאלה גובים לא אחת חיי אדם ממש. שטפונות, שריפות יער, סופות, מפולות, רעידות אדמה, גלי צונאמי – מפילים רבבות חללים. והרי געש הורסים ופוגעים - מה שהאדם מתכנן - תחת זרמי לבה, חונקים בגזים לוהטים ובאפרי משניק.
הר הגעש האיסלנדי לא עשה דבר מכל אלה, ולא הרג נפש אחת. אלמלא התעקשו בני האדם לטוס באוויר דווקא, לא היו מוטרדים מהתפרצותו כלל. ואולי דווקא בגלל זה נפגענו כל כך. ההר פגע באורחות חיינו, בסגנון המהיר, היעיל, הכוחני שלנו, בכלי התחבורה המהיר והמשוכלל ביותר שלנו, בגאוותנו. עם כל חוסר הנעימות שנכרכה בהתפרצותו של ההר הזה – דומה שבעיקר נעלבנו.
אגב, מדענים מדנמרק ומאיסלנד פיתחו שיטה לניתוח ההרכב של אפר געשי, המאפשרת לקבוע תוך יממה אם הוא מסוכן למטוסים. החוקרים אספו דגימות אפר מהתפרצות הר הגעש באיסלנד, ששיתקה אשתקד את התעבורה האווירית בחלקים נרחבים של אירופה, ובחנו את מאפייני החלקיקים במעבדה לננו-טכנולוגיה באוניברסיטת קופנהגן. במחקר, המתפרסם בביטאון האקדמיה האמריקנית למדעים, החוקרים מציינים שעל סמך הדגימות אכן היתה הצדקה להשבתת התעופה בהתפרצות אשתקד, משום שהחלקיקים סיכנו את מנועי המטוסים.


הכתבה מלווה בתמונות: הדלקת מדורה; מירון ל"ג בעומר; בית "הדסה" בחברון; בניין הקונגרס, הדלק המזוהם בנתב"ג; מינכן