שריפת שורש

השריפה בשער הגיא, המוכרת לעתים גם כ"שריפת שורש", הייתה שריפת יער שפרצה בבוקר ה-2 ביולי 1995, סמוך למושב מסילת ציון, וכילתה קרוב ל-20,000 דונם של יער נטוע וחורש טבעי בהרי יהודה ובפארק רבין. היא נודעה כשריפה הגדולה בתולדות מדינת ישראל עד לשריפה בכרמל בשנת 2010.
לאחר השריפה, מינה השר לאיכות הסביבה, יוסי שריד, ועדה מקצועית וועדה ארגונית לטיפול בפארק ושיקומו. הקווים המנחים את הוועדה בפעולתה היו הרצון להדגיש מחדש את קווי המתאר הנופיים שהוסתרו בידי הייעור המאסיבי הקודם, ואת תפקודיו ההיסטוריים של השטח כאתר חקלאות מסורתית. המלצות הוועדה כללו דרישה ליצירת אזורי חיץ סביב יישובים ובין חלקות יער גדולות, סילוקם של עצים שרופים והימנעות מנטיעת עצי ברוש. כמו כן הוחלט על שיקום טראסות עתיקות ונטיעת גני בוסתן ועצי זית בקרבת אתרים ייחודים באזור, צעדים שאכן מומשו.מחקר שבוצע כעבור מספר שנים גילה כי בפועל לא היה יתרון לשיקום יער בנטיעות על פני שיקומו העצמי וכי תצורת הנוף הסופית אינה זהה לתכנוני המשקמים. בפועל פני השטח השתנו, כשצפונית לכביש 1 השתלטה בחלקים מהשטח השיטה המכחילה שדחקה מינים מקומיים של צומח, ודרומית לו השתקם יער אלון מצוי ואלה ארצישראלית
ועדה נוספת קמה ביוזמתו של שר הפנים דוד ליבאי, שמינה את "ועדת לפידות", או בשמה המלא "ועדת ברור לחקירת הדליקה בהר יהודה", בראשות האלוף במיל' עמוס לפידות. המלצות הוועדה הוגשו ב-14 בספטמבר 1995 לשר הפנים אהוד ברק. הוועדה מתחה ביקורת על מצבו של מערך הכיבוי, אי יכולתו להתמודד עם שריפות ענק, פריסתו הלקויה, יכולות השליטה בהפעלת כח האדם שלו ומצב הציוד שברשותו. המלצותיה העיקריות היו הקמת 10 תחנות כיבוי קטנות ביערות, רענון שורות הכבאים, שינוי המבנה הארגוני של מערך הכבאות, מרכוז השליטה באירועים גדולים, יצירת ערוצי קשר מיוחדים עם יישובים בקרבת יערות ומתן קווים כלליים לתכנון יערות בישראל. בעקבות הוועדה הוקמה בידי שר הפנים אליהו סוויסה, "ועדת גינוסר" לבחינת הדרך ליישומן של המלצות ועדת לפידות. מסקנותיה של ועדת גינוסר הוגשו ב-1998 לראש הממשלה בנימין נתניהו. נכון לשנת 2010, מרבית המלצות הוועדות לא יושמו.‏ למרות זאת, בעקבות השריפה שונה מערך הכיבוי של הקרן הקיימת לישראל והוכנסו לשורותיו רכבי כיבוי קלים יותר ומותאמים לשטח הררי
לכתבה...