קאי לוטמן וליה שוברט

מילים לקאי (קאי לוטמן ז"ל, 1935-2005)

הרקדן והמורה קאי לוטמן, המוכר בשמו הבינלאומי קאי סלינג (Caj Selling) , נפטר לאחר מחלה קשה וממושכת. בשנות ה-60 וה-70 היה מבכירי רקדני הבלט הקלאסי בעולם. לוטמן, חתן פרס קרינה ארי (Carina Ari) היוקרתי של ממשלת שוודיה, לקח מאז עלייתו לישראל חלק חשוב בעשייה המחולית בארץ.
קאי לוטמן נולד ב- 1935 בשטוקהולם למשפחה יהודית שברחה מפולין. אמו נפטרה כשהיה בן עשר, ושלוש שנים לאחר מכן התקבל לבית הספר המלכותי של שוודיה תחת השם סלינג, קיצור של זלינגר, שם משפחתה של אמו. בגיל שבע עשרה רקד את התפקיד הראשי בבלט "ריימונדה" בבלט המלכותי השוודי.
ב- 1958 נשלח יחד עם סולנית הבלט השוודי מריאן אורלנדו לסיור קונצרטים במוסקווה, בריגה ובקייב, במסגרת שיתוף פעולה אמנותי בין ברית המועצות לשוודיה. הוא היה בין הרקדנים מהמערב שנשלחו לרקוד בברית המועצות לשעבר. במשך שישה חודשים השתלם בבית הספר על שם קירוב. המורה הנודע פושקין, שהיה מורם של מקרובה ונורייב, עבד איתו על הרפרטואר הקלאסי ולימד אותו את סודותיהם של גדולי המבצעים. עוד באותה
סינדרלה (1974), קופליה (1975), ואגדת הדוכיפת(1976).

שנה הוזמן לרקוד כרקדן ראשי בבלט המלכותי הבריטי לצד הפרימה בלרינה ברל גריי. נינט דה ולואה העריכה אותו מאוד והוא נשאר בלהקה במשך שנה, שם רקדן תפקידים ראשיים ב"יפהפייה הנמה", "אגם הברבורים" ו"ג'יזל". משם חזר לשוודיה עטור תהילה והיה לכוכב של הבלט השוודי.
הוא הוזמן להופיע בתיאטרון הבלט האמריקאי (1962) וזכה לביקורות נלהבות. בהמשך גם הצטרף לסיור מחוף לחוף עם ה'בלט תיאטר', משם נסע לאוסטרליה והיה לכוכב בבלט האוסטרלי. הוא רקד עם מרבית הבלרניות הגדולות שבמערב.
הקשר לישראל החל בזכותה של אנה ריבקין, סופרת שוודית, שכתבה ספרים על ילדים מארצות שונות בעולם. הספר הראשון בסדרה הוקדש לתימנים בישראל. ב- 1964 ערך גיחה קצרה לישראל ובשוודיה נהג להיפגש עם ידידתו הוותיקה ליה שוברט, מייסדת ומנהלת האקדמיה לבלט בשטוקהולם. בפגישותיהם היו משוחחים הרבה על ישראל. בעקבות מלחמת יום הכיפורים החליטה ליה לעלות לארץ והתיישבה בחיפה. כעבור שנה הצטרף אליה קאי. את הפיצויים שקיבל מהבלט השוודי השקיע במרכז למחול שאותו הקים יחד עםליה שוברט, בבית רוטשילד בחיפה. המרכז למחול כלל בית ספר לילדים, להכשרת רקדנים ומורים וכן להקה בשם "בימת הרקדנים". בין הכוריאוגרפים והמורים היו לינדה הודס, לינדה רבין, ג'ין היל סאגאן, רנה גלוק, קנט גוסטפסון (שהיה במהשך גם רקדן בלהקת בת-שבע) ורבים אחרים. בכפר האמנים עין-הוד הקימו את ביתם.
מרחבי העולם הגיעו לבית הספר ללמד ולרקוד בלהקה שצברה יוקרה רבה, ודורות של רקדנים ומורים למחול גדלו בזכותם בעיר חיפה. אלה היו השנים הראשונות של להקת המחול הקיבוצית, להקת בת-דור וגם הבלט הישראלי, ונראה היה שחיפה עומדת להפוך למרכז מחול ארצי.
ליה וקאי היו אידיאליסטים, מטורפים לדבר, ואת כל הכנסות בית הספר הפורח השקיעו בלהקה. אך הסיוע של עיריית חיפה בושש להגיע והמוסד נקלע לקשיים. בינתיים עזב קאי את חיפה ועבר לתל אביב. בהמלצת רנה גלוק הוזמן להיות מורה לבלט בלהקת בת-שבע, אחר כך היה למנהל חזרות ובהמשך מנהל אמנותי (1973-1977). בשנים שניהל את הלהקה עודד קאי את פתיחת את הלהקה בפני כוריאוגרפים ישראלים, דבר שלא היה מקובל בזמנו. הוא היה המנהל האמנותי של הלהקה כאשר בת שבע דה רוטשילד ביקשה לאחד את להקת בת-שבע עם בת-דור (1974), הליך שמשמעותו היתה סתימת הגולל על להקת בת-שבע. למרות שהוצע לו לעבור ללהקת בת-דור, כולל משכורת שמנה, הוא סירב. ביחד עם הרקדנים הוביל קאי את המהלך שהפך את להקת בת-שבע מלהקה פרטית של רוטשילד ללהקה נתמכת על ידי הממשלה.
ליה המשיכה לנהל את בית הספר ואת הלהקה בחיפה. בית הספר נודע ברמתו הגבוהה אבל המשיך לצבור הפסדים. הסיוע מעיריית חיפה היה זעיר ולא עמד בכל פרופורציה לגודל ולאיכות האמנותית של המפעל. מיואשת וממורמרת נאלצה ליה להרים ידיים ולנטוש את מפעל חייה בארץ. ב-1984, לאחר שמכרה את רכושה הפרטי לצורך כיסוי החובות, חזרה לשוודיה, שם שבה לנהל את האקדמיה והיתה לאחת המורות לבלט המוערכות באירופה.
ביוזמתו של שמעון גפן, מנהל בית רוטשילד, נקרא קאי לחזור לחיפה ולנהל את המרכז למחול. למוד ניסיון מר, החליט לסגור את הלהקה ולהתמקד בבית הספר. בינתיים קם בחיפה "בלט חיפה" של אדם ואילנה פסטרנק, שהיווה מוקד משיכה לצעירים שביקשו להיות רקדנים ולהופיע, ובהדרגה החל בית הספר של קאי בבית רוטשילד לאבד תלמידים מתקדמים. לפני חמש שנים נסגר בית הספר לאחר שצבר הפסדים, וקאי נשאר מחוסר כל.
בשנים האחרונות טיפלו בו תלמידיו לשעבר. גם אוהד נהרין סייע לו בסתר. קאי לוטמן השאיר אחריו בן שחי בארץ ובת המתגוררת בצרפת.
הידע שלו בבלט קלאסי, הניסיון העשיר שלו על הבמה, הפתיחות שלו לסגנונות מחול ולעידוד של העזה יצירתית, כמו גם אצילותו והקסם האישי שלו, עשו אותו לאדם אהוב ומוערך בקרב כל מי שהכירו אותו.

לכתבה...