גילה אלמגור ועמיחי :שיר זמני

שיר זמני/ יהודה עמיחי

הכתב העברי והערבי הולכים ממזרח למערב
הכתב הלטיני ממערב למזרח,
שפות הן כמו חתולים ;
אסור לבוא בהן נגד כיוון השערות,
העננים באים מן הים, החמסין מן המדבר,
העצים מתכופפים עם הרוח,
ואבנים עפות מכל רוח
ולכל הרוחות.
זורקים אבנים,
זורקים את הארץ, האחד על השני,
אבל הארץ תמיד נופלת בחזרה על הארץ,
זורקים את הארץ, רוצים להיפטר ממנה,
מאבניה ומאדמתה, אבל אי אפשר להיפטר ממנה

זורקים אבנים, זורקים עליי אבנים
בתרצ"ו ובתרצ"ח, בתש"ח ובתשמ"ח,
שמים זורקים על שמים ואנטישמים על אנטישמים,
רשעים זורקים וצדיקים זורקים,
חוטאים זורקים ומחטיאים זורקים,
גיאולוגים זורקים ותאולוגים זורקים,
ארכיאולוגים זורקים וארחי-פרחי זורקים,
הכליות זורקות אבנים והמרה זורקת,

זורקים אבני קודקוד ואבני מצח ולב אבן,
אבנים שיש להן צורת פה צועק
ואבנים מותאמות לעיניים,
כמו משקפיים,
העבר זורק אבנים על העתיד
וכולן נופלות על ההווה.
אבני בכות ואבני צחוק חצץ,
אפילו אלוהים בתנ"ך זרק אבנים
אפילו אורים ותומים נזרקו
ונתקעו בחושן המשפט
והורדוס זרק אבנים ויצא לו בית מקדש.

הו השיר על יגון האבנים,
הו השיר הזרוק על אבנים,
הו השיר על אבנים זרוקות.
היש עוד בארץ אבן שלא זרקו אותה,
ולא בנו בה ולא הפכו אותה
ולא גלגלו אותה ולא גילו אותה
ולא זעקה מקיר ולא מאסו בה הבונים
ולא קברו תחתיה ולא אהבו עליה
ולא הפכו אותה לראש פינה?

אנא אל תזרקו עוד אבנים,
אתם מזיזים את הארץ,
את הארץ הקדושה, המלאה, הפתוחה,
אתם מזיזים אותה אל הים
והים לא רוצה אותה
הים אומר – לא בי היא.
אנא, זרקו אבנים קטנות
זרקו שבלולים מאובנים, זרקו חצץ,
צדק או אי צדק ממחצבות מגדל צדק,
זרקו אבנים רכות, זרקו רגבים שימתקו,
זרקו כורכר, זרקו זיף זיף,
זרקו את החול אשר על שפת הים,
זרקו חור מן המדבר,
זרקו נייר,
זרקו אבק זרקו רוח,
זרקו הבל, זרקו את האין
עד אשר יתעייפו הידיים
ותתעייף המלחמה
ויתעייף אפילו השלום ויהיה.