תחת השלטון העות'מאני

הדימוי הקיים בזיכרוננו ובמחשבתנו לגבי חייהם של היהודים בירושלים בתקופה העות'מאנית הוא של קהילה עלובה וענייה, שרובה תלמידי ישיבה וזקנים שבאו לבלות בה את אחרית ימיהם ולהיקבר בגבולותיה. הדימוי הזה מקורו בתיאוריהם של אירופאים שביקרו בארץ או אף חיו בה לעיתים, ולא פחות מכך בשל אגרות היהודים עצמם לאחיהם בגולה, שמהם ביקשו תמיכה כספית ללא הרף. מיום שנפתחו בפנינו הארכיונים העשירים של בית הדין המוסלמי נתגלה לנו, כי היהודים באו אל הקאדי כדי שיפסוק בעניינים שונים ובים הן ברמת הפרט ומשפחתו והן ברמת כלל הקהילה וענייניה הציבוריים. יתירה מזאת, הקריאה השיטתית והמדוקדקת בכרכים הרבים של ארכיון בית הדין המוסלמי של ירושלים מלמדת, כי היהודים בירושלים חיו חיים מלאים ועסקו במלאכות שונות: רופאים ונפחים, צורפים וחייטים, סוחרים בשוק המקומי ויצואנים לשווקים מחוץ לארץ ועוד. ההגבלות הדתיות על לבושם ומקומות פולחנם לא הפריעו לקהילות האשכנזית והספרדית לנהל חיים אוטונומיים משלהן, ועם זאת להיות חלק אינטגראלי מן החברה המקומית.