פרשת השבוע פרשת עקב

פרשת עקב

יראת ה' טבועה בטבע ישראל

"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בדרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכך לבבך ובכל נפשך" (דברים י, יב).

מתוך לשון התורה: 'מה ה' אלוקיך שואל מעימך' למדו חז"ל שהקב"ה דורש מאיתנו 'רק' דבר קטן, והוא ליראה את ה'.

ושאלו בגמרא במסכת ברכות- וכי היראה היא דבר קטן?!

אלא שהיראה היא דבר קטן כלפי משה רבנו. משה רבנו שדורש כאן לפני העם אומר שדרישת ה' היא לדבר קטן של יראת ה', שלגבי משה אכן זהו דבר 'קטן', לא במובן
שזהו דבר לא חשוב, אלא במובן שזהו דבר כה בסיסי ויסודי שלא ניתן בלעדיו,
לאחר שראה משה את הקב"ה פנים בפנים, אז אכן לגביו היראה 'מילתא זוטרתי
היא'.

והקשו רבים (הר"ן, מהרש"א ועוד) שהרי סוף סוף משה מדבר כאן אל בני ישראל ולהם הוא אומר 'מה ה' אלוקיך שואל מעימך', והם לא נמצאים במדרגתו של משה רבנו- אם כן חוזרת
השאלה למקומה, הרי לישראל יראת ה' איננה בבחינת 'מה ה' אלוקיך דורש מעימך'?

הכלי יקר מביא שיש שתירצו שלגבי בני ישראל שלמדו תורה מפי משה רבנו שהדריכם בדרך היראה, אז לגביהם בדור המדבר היה זה מילתא זוטרתא היא.

הכלי יקר עצמו מסביר על פי המשך הפסוקים שם נאמר:

"וידעתם היום, כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלוקיכם את גדלו את ידו החזקה וזרעו הנטויה... ואשר עשה לחיל מצרים... כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה..." (דברים י"א),

כלומר לבקש את היראה מהבנים שיקומו אחריכם הדבר אכן קשה שהרי הם לא ראו בעיניהם את כל ניסי ה' במדבר שבאו להביא ליראת ה', אך אתם דור המדבר שראיתם בעיניכם
את כל נפלאות ה', מכם זוהי שאלה קטנה ליראה את ה' אלוקיכם ומתוך כך
'ולאהבה אותו' להגיע גם למידת אהבת ה'. גם לבני ישראל העומדים לפני משה
רבנו, יראת ה' זהו דבר הניתן להשגה עקב מה שחוו במדבר במשך הנדודים, מה שלא
ניתן יהיה לעשות בקלות בדור הבנים שיקומו. (אמנם גם כאן יש לשאול, חלק
מהניסים המוזכרים- יציאת מצרים, קריעת ים סוף, גם אות ם רוב מי שעומד לפני
משה לא היו שהרי הדור שיצא ממצרים מת בעוון המרגלים וגם כאן יש דור 'חדש',
זהו איננו הדור שיצא ממצרים).

תורתנו היא תורת חיים, תורת נצח ודברי ה' 'מה ה' אלוקיך שואל מעימך' מופנים אל כל בני ישראל שבכל הדורות , גם אלינו. כיצד נוכל להסביר שיראת ה' היא מילתא
זוטרתא לגבינו אנו, לא כלפי משה וגם לא כלפי דור יוצאי מצרים ודור המדבר
שחוו בעיניהם את הדברים שגרמו להם ליראת ה' בקלות יותר?!

השפת אמת (שנת תרס"ד) מסביר לנו עניין זה. כפי שמשה רבנו טבע בגֵנים של עם ישראל את התורה, כך גם בכל יהודי יש איזה ניצוץ הבא מכוחו של משה רבנו - 'תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב'.

וזוהי הכוונה שלגבי משה יראת ה' היא מילתא זוטרתא, כלומר לגבי משה הוא ידע וראה שהיראה היא מילתא זוטרתא גם כלפי ישראל , בני ישראל שעמדו בגופם או בנשמתם
במעמד מתן תורה זכו לכתרים הללו המיוחדים לכל ישראל, וניתן לכל יהודי להגיע
למדרגה זו של יראה ה' בבחינה של 'מה ה' אלוקיך שואל מעימך'.

התורה נמסרה לנו ע"י משה רבנו, ובלימוד התורה נדבקים גם בענווה וביראת ה' אלוקינו, שיש למשה רבנו.

העברת האמונה בקב"ה לדור הבא

כאשר מצווים/ פוקדים על אדם לעשות מעשה מסוים בידיים- ניתן עדיין לקבל זאת, אך כאשר קיים ציווי על לחשוב דבר מסוים או על איזה עניין שברגש הדבר הרבה יותר קשה. האם ניתן לצוות על רגש? הקב"ה מצווה אותנו "ליראה את ה' אלוקיך" וגם "ואהבת את ה' אלוקיך ושמרת משמרתו".

כיצד ניתן לעשות זאת?

התורה מסבירה לבני ישראל, דור המדבר, שאכן הציווי כלפיהם הוא דבר מובן ואפשרי יותר שהרי

"לא את בניכם אשר לא ראו את מוסר ה' אלוקיכם.." - אלא "

... כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה".

אך התורה היא תורת נצח והקב"ה בודאי שרוצה ומצווה גם את הבנים לשמור את תורתו ולא רק במעשים אלא גם ברגש- ביראה ובאהבה להקב"ה, אם כן כיצד יש לפעול
בעניין זה?

פרשה זו של שמירת מצוות ה' מפורטת ומתארת את שמירת התורה בכניסה לארץ ישראל שאיננה כארץ מצרים , יש צורך בעבודת ה', בתפילות כי ארץ ישראל 'למטר השמים תשתה
מים.

ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה' ,

וממשיכה התורה בשכר ועונש על שמירת מצוות ה', אהבתו ויראתו .

בסוף הדברים הללו נראה שנוכל למצוא תשובה לשאלתנו , כיצד הבנים בכל הדורות יוכלו גם הם לקיים את יראת ואהבת ה', אף שלא חוו את ניסי ה' ונפלאותיו כדור
ההולכים במדבר:

"ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. למען ירבו ימיכם וימי בניכם...".

החובה לגרום לכך שגם הבנים יחוו את היראה ואת האהבה כלפי הקב"ה מוטלת על ההורים.

תורת ישראל מבוססת על ההעברה מאב לבן , מאב לבן לאורך כל הדורות .

היו דורות שראו בחוש גלוי יותר את מציאות ה' בעולם ויש שבדורם הנהגת ה' הייתה נסתרת יותר.

סיפור יציאת מצרים וסיפור שאר ניסי ה' עימנו בפרט ובכלל לאורך הדורות הם הבסיס לאמונה בה' ולקיום תורת משה עבד ה', ליראה ולאהבה את ה' אלוקינו .

זוהי זכות וחובה של ההורים , של האב ללמד את בנו תורה והתנהגות שתוביל לאהבת ה' ולקיום מצוותיו.

אמנם לא כל מעשה שאנו אומרים אנו יודעים כיצד הוא יפעל או ישפיע , אך חייבים לעסוק בעניין זה של חינוך הבנים , של לימוד הדור הבא את האמונה בה'.

הדבר מחייב את ההורים לא רק ללמד את בניהם אלא כמובן גם לנהוג בדרך זו בחייהם שלהם , כאשר הדוגמא האישית היא כלי חינוכי חשוב ביותר בעניין זה.

"והיה עקב תשמעון"- אלו מצוות קלות שהאדם דש בעקביו, אסור לזלזל באף דבר קטן, שכיון שכל לימוד וחינוך לבנים משפיע. רש"י כאן אומר שכבר משעה שהבן יודע לדבר יש ללמדו 'תורה ציוה לנו משה', וכך נפסק להלכה בעניין חינוך הבנים וקיום מצוות 'ודברת בם'.

בכדי שהדור הבא יוכל גם להרגיש את החובה שבמציאות החיים ליראת ה' ולאהבתו , על הוריו לחנכו וללמדו בדרך זו. אף שלא היינו בגופנו במעמד הר סיני , אך
הדברים הללו קיימים בתודעתנו ועלינו להעביר לבנינו חוויות רוחניות ולימוד
תורה שיגרמו להם להרגיש ברגש, אהבה ויראה כלפי הקב"ה.