פרשת השבוע פרשת וירא

"ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם" (בראשית כב, א). הפירוש הקלאסי לניסיונו של אברהם עומד על השאלה אם תגבר אהבת האב לבנו על צייתנותו של המאמין, או שהצייתנות תנצח את רגש האבהות. המתח מתחיל להיבנות עם הציווי הראשון, הולך ונבנה בהליכה בדרך אל הר המוריה ונשבר עם הציווי השני: "אל תשלח ידך אל הנער". קריאתו של המלאך מרככת באחת את המתח שאברהם נתון בו, הציווי משתנה ועתה עבודת האלוהים אינה סותרת את אהבת האב.

אך אין זה הפירוש האפשרי היחיד. העולם האלילי הוא עולם של פלורליזם מחשבתי ושל אינטרסים וצווים מנוגדים זה לזה - לא כן אצל אברהם. על פי המדרש שם אברהם את העולם הזה ללעג עוד בהיותו בבית אביו. לאביו של אברהם היתה חנות לממכר פסלים. אברהם מנתץ את כל הפסלים בחנותו של אביו מלבד אחד, ומניח מקל בידו של הפסל הנותר. כשמגיע אביו הוא מספר לו שהפסל האחד הוא שניתץ את הפסלים כולם (בראשית רבה לח כח). בשורתו של אברהם לעולם היא בשורת הייחוד, לאמור: ישנו אל אחד והוא אומר אמת - ובשורה זו הוא נושא עמו אל ארץ כנען.

כשהקב"ה מצווה על אברהם "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה" (שם, ב) מועמד חידושו של אברהם בסכנה. הציווי סותר את הבטחתו של הקב"ה "כי ביצחק יקרא לך זרע" (שם כא, יב). המתח הניכר לאורך הדרך להר המוריה הוא גם המתח שבין אהבת האב לבין עבודת האלוהים, אך לא פחות מכך הוא המתח הכרוך בפתרון שיציג הקב"ה לסתירה. חששו העמוק של אברהם הוא שיתברר שהקב"ה אמר דבר שאינו אמת. עולמו של אברהם בנוי על ההנחה שכל דבריו של הקב"ה אמת, שאין שקר לפניו וודאי שאין אצלו חרטה.

אפשר לדמיין את הפתרונות האפשריים לסתירה שמעלה אברהם בדעתו בדרך. פתרונות קטסטרופליים, אולי כאלה הכוללים את מותו שלו. פתרונות שיפתרו את הסתירה שבין ההבטחה לבין הציווי אך לא יסתרו את דברי האל. דבר לא מכין את אברהם להפתעה הגדולה שמכין לו הקב"ה: "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני. ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני".

ציווי חדש מצווה הקב"ה על אברהם, ציווי המבטל את כוחו של הציווי הראשון, ועולמו של אברהם מתמוטט עליו באחת. לא קטסטרופה ולא מוות אלא חרטה פשוטה. הקב"ה ציווה דבר אחד ועתה הוא מצווה אחרת. ומדוע? "כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני". מלכתחילה ציווה הקב"ה רק כדי לבדוק את צייתנותו של אברהם. הקב"ה שיחק בו, ציווה רק כדי לראות אם יציית. היה זה ציווי מניפולטיבי, הרחוק שנות אור מן המוחלטות של "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (שם יב, א) ומן האינטימיות של "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה" (שם יח, יז).

האם הציווי הקודם שציווה הקב"ה בטל מעיקרו, ואולי גם הציווי החדש אינו אמת? ואולי גם אלה שקדמו לו? אולי כל היציאה לדרך אל הר המוריה היתה לשווא? ואולי גם עזיבת המולדת? ואולי אביו צדק אחרי הכל, אולי יש יותר מאמת אחת, יותר מאל אחד? קריאתו של המלאך אינה מרככת את הניסיון, היא הניסיון עצמו.

אברהם ניתץ את פסלי אביו ויצא לדרכו החדשה לארץ כנען ובלבו אמונה צעירה, רעננה וחדשנית. הוא מכיר מקרוב את אלוהיו, מרבה לשוחח אתו, להישבע בשמו ולספר עליו למי שנקרה בדרכו. לאט לאט הופכת דמות האל שבראשו של אברהם מנוסחת יותר ויותר. אברהם משכלל את תפישתו את הקב"ה ועושה אותה לשיטה. הוא כבר יודע כיצד הקב"ה אמור להתנהג ומבקר אותו על שהוא לא מתאים עד הסוף לסכימה שבראשו: "האף תספה צדיק עם רשע?" (שם יח, כג), טוען אברהם וחושף את הנחתו שהקב"ה צריך להרוג את הרשע ולא את הצדיק.

הפער בין דמותו של הקב"ה שבראשו של אברהם לבין התנהגותו של הקב"ה למעשה אינו מפריע לאברהם לדבוק בדימוי שהוא מאמין בו. דימוי זה אינו עשוי אבן אלא חומרי גלם אחרים, יציבים לא פחות: מלים, מוסר ועקרונות. כשמגיע אברהם אל ניסיונו השני יש בידו כבר אל עשוי בשלמות ומלוטש. אליל. הציווי השני, הסותר, מאפשר את מילוי ההבטחה, אך הוא ממוטט את פרויקט חייו של אברהם. אין אל אחד מוחלט; יש אל שיכול לצוות ואז להתחרט, שיכול לכעוס ואז להתרצות, לא אליל מנוסח וצפוי אלא אל חי.

המדרש שותק ואינו מספר לנו מה היתה תוצאת המניפולציה של אברהם בחנות הפסלים. האם המשיך אביו של אברהם לעבוד את הפסל מתוך ידיעה שזה פסל שקרי, או שמא הצטרף לבנו, ניתץ את אמונתו והחל להאמין באל האחד. קל היה לנתץ פסלי שקר, ובפרט את פסלי אביו. אך עתה, מעל גופו העקוד של בנו, עומד אברהם באותו מצב שעמד אביו מול הפסלים המנותצים.

עתה מוטלת המשימה על אברהם: האם יעז לנטוש את פרויקט חייו, את האמונה המנוסחת באל אחד שמוצא שפתיו אינו משתנה, או שמא ימשיך להאמין באליל שבלבו, וחוט של צער ופקפוק ילווה אותו מכאן ועד יום מותו? האם יצליח אברהם להתחדש, להתחדש באמת, להכיר את עצמו ואת אלהיו מחדש ולהיפגש עמו כפי שלא נפגש עמו אי פעם קודם לכן? האם יצליח לנתץ את האמונה כדי להישאר עם אלוהים?

התורה אינה מדווחת על הכרעתו של אברהם. אך מעתה ואילך לא יחליף הקב"ה עם אברהם ולו מלה אחת עד יום מותו, ואולי בכך יש רמז לתוצאת ניסיונו של גדול המאמינים.