פולחן עגל הזהב בתקופת המלוכה

פולחן העגל בתקופת המלוכה

עם גיבושה של הממלכה המאוחדת וקביעת מרכזיה הדתיים בידי דוד ושלמה, נדחק פולחן העגל לשוליים, בעיקר בגלל הרצון להעלות את מעמדה הדתי של ירושלים ולחזק את משפחות הכהונה ששירתו במקדש הירושלמי. משפחות כהונה אלה השתמשו בעיקר בחפצים פולחניים כגון ארון הקודש והאפוד. משפחות הכהונה של שבטי הצפון, שעבדו לה' באמצעות עגל, זכו ליחס עוין מצד משפחות הכהונה הירושלמיות, איבדו את מעמדן ונדחקו משימוש בקודש. יחד אִתן, איבד גם העגל את מעמדו כחפץ פולחני לגיטימי והפך לסמל לעבודה זרה. עם זאת, הצליח העגל לשמר את מעמדו הפולחני בממלכת הצפון. הנביאים הישראלים, אליהו ואלישע, אינם פוגעים בעגלים, ואינם מוחים כנגד העבודה לה' באמצעות עגלים אלה. נראה, שלא ראו בהם עבודה זרה. יהוא בן נמשי, שביער את פולחן הבעל מישראל, אינו פוגע בפולחן העגלים. הכתוב אף מציין במפורש: "רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל – לֹא סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם. עֶגְלֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בֵּית-אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן" (מלכים ב י 29).

עדות נוספת לפולחן העגלים בממלכת הצפון מצויה בנבואות הושע בן בארי. הושע נאבק בפולחן הסינקריטיסטי לה' שרווח בימיו. הוא מחה נגד עירוב פולחן הבעל עם הפולחן לה' ויצא נגד פולחן העגלים. הוא כינה את העיר בית אל בכינוי הלעגני "עֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן" (הושע י 5), וכוונתו הייתה שבית אל היא עיר העֶגְלוֹת, עיר שבה עובדים עֶגְלוֹת בלא הרף, עד שהיא הופכת לעיר של אָוֶן, עיר של מעשי תועבה ורשע. עוד ניבא הושע "כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן" (ח 5), ומכאן אנו למדים על מרכזיותו של העגל בפולחן בשומרון במאה השמינית לפני הספירה בישראל

לכתבה: פולחן עגל הזהב.