מר נפש

פה ושם אני קורא תגובות על הבלוגים שלי, תגובות כועסות על 'הפוזה' שבה אני מציג את עצמי כדעתן מר-נפש המתיימר לבקר את כל מה שזז, מין נביא צעצוע שכותב תוכחות של מוכיח בשער שמשתמש בתסכוליו האישיים כדי לנקום ים של עוולות שמאיים עליו צונאמית להטביע את הוד אפסותו בדרכו אל היכל התהילה, או המקום השמור לו בצל משפחתו כאילו זכותו לשררע עברה בירושה ומבחינה אלכימית ראשו הוא רפליקה של משה ומתניו עברו אליו גנטית מעייזר דודו וידיו שובטו מעוזי דיין וכשרונו נתמך על ידי שאריות של נייר שיהונתן גפן השליך לפח וככה הוא מזייף לכם שבגללי צה"ל יש מקום לדאגה ו"הלנצח תאכלו מנגל?".

בזמנו כתבתי בלוג על שנאתי לאנשים מאושרים. הייתי צריך להחליף את "שנאתי" ב- "קינאתי"... עד שנחתה עלי "אהבתי האחרונה סיפור צהוב" וכתבתי אליכם את האמת הקשה משאת. אמת שהפכה לאימה קיומית כשהתברר שאותה אשה בגדה בי (ובבעלה) בזמן עבודתה בסרטי עם בחור בחור צעיר ממנה בעשר שנים, ומאז שפוטרה הוא דאג לה לעבודה והיא אוהבת אותו, אהבה ראשונה שלה מזה עשר שנים. או ששוב היא שוכבת את דרכה לכספים שהילד גורם לה להרוויח. ולא תעזור לי העובדה שמנת-המישכל של שניהם הפכה את יחסיה איתו ליחסים שבין שתי בוכנות. ולא יועיל לי שאמרתי לה עשרות פעמים שאינה יודעת מה זו אהבה וכל השנה שהיתה סביבי עברה עלי בנחת ועוצמה שיש באהבה. למרות שלא היתה ארוטית וחבל שלא דיברנו ספרדית כי היתה כאן טלהנובלה שאוכלת את "נשות הטייסים" והיתה יכולה להיות מזרחון עם השם: "הבעל הטוב, החבר הרע-וחרא של אשה"

וכל הסיפור העצל הזה, גרם לרבים מכם לנסות לחנך אותי. ואני באמת מר-נפש ששייך לרוב המיעוט שבכם שאוהב לשנוא אותי בגלל היתרון האחד שלי... אני יודע מה זאת אהבה!!... וקראתי לבלוגים בשם מר-נפש כי אני כועס על הבורות, הדעתנות והטיפשות שהם הצהרת הנאמנות שלכם לארץ האידיוטית הזאת שמגדלת אפרשזיפים ומסלסלת קלישאות ים-תיכוניות ולא יודעים פה מה זאת אהבה אבל מומחים בעצות של באבונים שזיינו מהצד ואומרים לי:
"פשוט forget it ולך על הבאה בתור ..next..חביבי..next!!"
ושתי נשים עם בלוגים בסדר גודל עבודת דוקטוראט ירקו לעברי את תפיסת עולמי במילון ניחר שהקדים את בלותן והן מתעבות אותי בלי לראות את 18 הסרטים שכתבתי וביימתי, או לקרוא את הרומן, 2 ספרי השירה ואלבום שבו נבחרו 60 כתבות שלי (מתוך 450) בעיקר ב –"7 ימים" וב-"מוסף חדשות" הראשונה היא דוריתא לין. והנה דוגמא:

"לבלוג של אסי דיין, יש שם חמוד ושנון - מר נפש.

והוא מנסה ומתאמץ כל כך להיות באמת מריר, עצבני, מתוסכל וחולה – שזה אפילו עוד יותר חמוד.
כי הוא לא ממש מצליח. לא יעזור לו.
הוא מתוק.
מה שהכי מתוק בו זה שכל פעם הוא מוצא לו פוזה של איש קשה יום ( ) פרוע ומוכה גורל, זו פוזה שנראית לו מגניבה ביותר, והוא הולך עליה חזק בכל אמצעי התיקשורת. וכך הייתה תקופה בלתי נשכחת, אי אז בשנות התשעים, בה הוא אימץ לעצמו דמות "נרקומן", כבד-פה-אך-כריזמטי, רדום למחצה ומשומש לתפארת, והתראיין איתה (כמו כל נרקומן) בתוכניות אירוח טלוויזיוניות יוקרתיות, כשהוא ישוב בנינוחות בין פנינה רוזנבלום ופואד בן אליעזר, ומוחה כנגד "הממסד", בתור קידום מכירות לסרטו המופלא שיצא אז – החיים על פי אגפא.

ובהמשך למונולוג היא טוענת:

הפרעת אישיות בתחת שלי

פורסם בתאריך 04/03/2011 ע"י דוריתא לין

בהמשך לפוסטנו הקודם, הדבר שהכי מצחיק בבלוג של אסי דיין, הוא הנפנוף הנמרץ שלו בהפרעת אישיות גבולית, שהוא טוען שהוא לוקה בה ואף פירט את שלל תסמיניה ברשימה מסודרת בבלוג שלו.

אסי דיין בוחר להגיש "הפרעת אישיות גבולית" באותה להיטות של סמדי בומבה, שלוקחת דג שעולה 500 שקל ומבשלת איתו חריימה.
זה אפילו לא פאתטי.
בפאתטיות יש משהו נואש, אפילו נוגע ללב בסוגו.
וזה לא.
זה פשוט מפגר

על הציניות כבר אמרתי ש"הציניות היא ההומור של הלוזרים".
זה כלום לעומת "הקלפטה הפולניה" ש'הרגה אותי' כמו האידיוטית שלפניה עם הבּלות אלה היו חייך, אסי דיין.

סופה של אגדה

כן, אני יודעת שאסי דיין עוד בחיים, אבל עבורי אסי דיין מת . אני לא אקדיש לו רשומה נוספת. בתחילת הבלוג שלי כתבתי שלוש רשומות על אסי דיין. נשאלתי אפילו, אם היה לי משהו איתו, או אם הייתי מאוהבת בו?

לא, לא הכרתי את אסי דיין אישית, ולא, לא הייתי מאוהבת בו. אבל בקלות הייתי יכולה להתאהב בדמותו של הפסיכולוג ראובן כפי שהוא גילם אותה בסידרה "בטיפול". אני סבורה שגבר המסוגל להעביר למסך דמות כל כך אנושית חייב להיות שחקן מעולה. כי "אדם מעולה" הוא לא היה מעולם. אסי נולד עם כפית זהב בפה. בן של משפחה מכובדת מאוד בזמנו. יפה תואר ואינטיליגנטי.

"צבר מנהלל" בחור הכי שורשי שקם מהמקום הכי שורשי שקיים בישראל. כל הדלתות היו פתוחות לפניו, והוא פתח את כולם, ושרף אותן אחת, אחת במו ידיו. הוא שרף אותן בעזרת דלק הכי אכזרי שקיים בעולם.

שלכם אסי דיין