מעיין הבירה ל"מעין הבירה" יש מוניטין ארוך־שנים וקהל נאמן, והיא מסעדה־של־עיר־נמל שכמוה, אני חושש, אפשר למצוא בארץ רק בחיפה ובאשדוד (יפו תיירותית מדי; ביקור במסעדת־עיר־נמל־לכאורה בתל־אביב יסתכם בנזק של…

ל"מעין הבירה" יש מוניטין ארוך־שנים וקהל נאמן, והיא מסעדה־של־עיר־נמל שכמוה, אני חושש, אפשר למצוא בארץ רק בחיפה ובאשדוד (יפו תיירותית מדי; ביקור
במסעדת־עיר־נמל־לכאורה בתל־אביב יסתכם בנזק של 200 ש"ח לאיש לפחות; עכו
עושה חומוס נהדר, אז למה ללכלך) - מסעדה מעניינת, מיוחדת, זולה ונהדרת.

נכנסנו היישר אל תוך צלילי הגיטרה של בחורה צעירה ועצומת־עיניים, ששרה בהתרגשות
את הבלדה על בובי מקגי, ושאחר כך התבררה כמלצרית בשם אפרת. התיישבנו אל מול
שלטי הבירה הרבים באופן מטעה - אין יותר מחמישה סוגי בירה בתפריט; אם אתם
רוצים מבחר עצום, לכו ל-Mind The Gap בתל־אביב, ליד הסינמטק, וגם תטעמו את
ההמבורגר הטוב בישראל - וחככנו בדעתנו.

הניסיון שלי עם בירה מסתכם ביכולת שלי להמציא תירוצים לא לשתות אותה (תסלחו לי, אבל זה איכס). אבל
מתוך כבוד לשם המקום רופאי מיהר לספק מרשם של גינס מהחבית ("טעם של לחם,
בחיי!") בשבילו, ובשבילי Leffe Blond, בירה שהיא כמעט יין, ושדווקא הלכה
נהדר עם האוכל:

פצחנו בכבד קצוץ (סתמי), ירקות מוחמצים (ידעתם שאפשר להחמיץ עגבנייה שלמה?), וזוג מרקים, שהגיעו בצלחות זכוכית שקופות ומעוררות
תאבון. כן, הצלחות. מרק זנב־שור לרופאי (אחרי תבשיל זנב השור המהמם של
"אצל פיני בחצר" בירושלים, המרק לא הצליח להפעים אותי), ומרק עוף צח עם
קרעפלך ממולאים בשר בשבילי, שהיה משעמם עד שהקרעפלך החלו להתפורר בתוכו
והפכו אותו למשהו מתוך חלום רטוב של יוצאי גליציה.

בהמלצת אפרת, ששבה, רועדת מהתרגשות פוסט־גיטרה מלבבת, לקח רופאי צלע חזיר מעושנת (הוא
ניסה להזמין שיפודים, אבל ברגע האחרון נמנע ניסיון־רצח מטעם יושבי המקום
והוא שינה את דעתו), ואני הזמנתי שוק אווז מעושן.

המנות העיקריות הגיעו יחד עם צלוחית חזרת מטהרת־סינוסים, ופתאום השיחה (שעסקה במערכת
הלימבית ודטרמיניזם) ביצעה עצירת חירום מוחלטת והתרסקה אל תוך הקיר הסמוך,
וזאת ברגע שהכנסתי את פיסת שוק האווז המעושן הראשונה אל תוך פי.

אלוהים.

אלוהים אדירים.

רק המחשבה על פיסת שוק האווז המעושן, המתפוצצת בפי במגוון צבעים סימפוני של
טעמים, שורפת בדרך קבוצות שלמות של נוירונים מעומס יתר, מכסה את קיבתי
בשכבת כולסטרול דקיקה ומדהימה (כפי שרופאי מיהר להזכיר לי, בעודו מחסל
בתאווה מוצדקת את צלע החזיר שדמתה לי כמעט בכל מובן: לבנה, שמנה, ומצוינת)
רק המחשבה... תסלחו לי, אבל אני לא יכול להמשיך.

בדרך חזרה לירושלים, כאשר הים החיפאי (שלא מזכיר בכלל את הים התיכון בשום מקום אחר בארץ) מימיני, הסתכלתי דרך הברחשים המבצעים ספוקו על שמשת המכונית בשמש
הנמרחת לה לאיטה אל תוך המים בצבעי אפרסק, ובעוד "ערב ערב" של שלום חנוך
רודף את סולו הגיטרה בביצוע החי של Telegraph Road בסטריאו, ועייפות נעימה
שוקעת לתוך עצמותיי, חלפתי מתחת לשלט "רק שרון יביא שלום" ושאלתי את עצמי
את השאלה הנורמלית היחידה שכדאי לשאול בארץ שלנו:

תגידו, שרון, הוא אוהב את הגינס שלו מחבית, או מבקבוק
קישור לכתבה: מעיין הבירה
רח' נתנזון 4, א־ו: 8:00-18:00, 04-8623193