אבל אהבה - תמר [זהירות-טריגר ! ]

אני יושב על המיטה בידי הסכין היפאנית וספר השירים כבר מונח,פתוח כזה,על צידה הריק של המיטה הכפולה.
אני ממלמל מין 'מכתבאחרון' מול קירות החדר שעליהם מודבקים ציורים שלי וצילומים של הורי, בני, רגעים טובים עם נשותי: ורד,סמדר קילצ'ינסקי,אהרונה וקרוליין,ו...צילום אחד של הפנים הכי יפות שראיתי,פניה של תמר שנתנה לי לפני כ-5 שנים, הזמן האחרון שהייתי מאושר.
"חיי הסתיימו"אני לוחש לצילום של תמר.."כי אחרייך נשארתי להלך מת במידרון הטריוויה והבאנליה" והיא
מחייכת אלי עם גומת חן אחת בלחייה הימנית,וזה נראה כאילו כל היופי שלה קורץ אלי עם הגומה האחת, כאילו מסננת לעברי "תרגע!!" של מי שעברה אצלי במשך חודש, ישנה איתי, קראה אותי, ראתה אותי ממרר בבכי בדמעות של געגועים לטמון את עצמי בתוכה, להתכסות בעור השנהב שלה, בנשיפה רועדת את עוצמת האהבה שנמשכה גם אחרי שנפרדה ממני, אל הוריה, שביקשו ממנה להפסיק את "הרומן המטורף" עם בן אדם בן 60 והיא בת 22!! כמעט ארבעים שנה ביני לבינה!!
עד היום אנחנו בקשר טלפוני,ואני מנחש אותה, כאילו מאחורי הדיבור הקר עם ה-"מה קורה?" שלה, היא
מתאפקת שלא להסגיר באוזני, איזו צעקה, או סתם הודעה רישמית ש-"קשה לי בלעדיך"... ולא!הימים שלנו דהו כמו גלויה ישנה..ולה כבר יש חבר, מבוגר ממנה בשנתיים. היא אוהבת אותו, ואולי תעבור לגור איתו, וזה נשמע כמו פרומו לחתונה וילדים..ואני יודע שאני יושב ליד חצי המיטה שתשאר ריקה, והבדידות נחשבת לסיבה הראשונה להתאבדויות.. ואני מרגיש שאני על סף המינוי שלי כחבר, סטאטיסט, ניצב קטן ומושתן בסרט עם השם הדוקומנטרי:"מיליון וחצי אנשים עוזבים אותנו, כל שנה, מרצונם" חלק נכבד בשל אהבה נכזבת.. ואני בתפקיד הכמעט ראשי,עם שלוש אהבות שנטשו אותי..ורד,תמר, ליאת (כמי שציינתי בבלוג "אהבתי האחרונה.סיפור צהוב") חמש שנים שאני מגלגל את ייסורי עם האבן שפעם, עם תמר,היתה אבן הפינה של השפיות בין אישפוז אחד לשני.
תחושת הכלום הזאת שלי,התחילה לחתוך ורידים באחת מידי, והדם טיפטף מן המרפק באותה עייפות שבה התנהלתי עם הריטלין, בדרכי רוויית הפרסים והאנשים שברחוב אליו אני מגיע לעיתים רחוקות, האנשים מביטים בי כאילו חזרתי לחיים מ-"בטיפול" או יצאתי מהבלוגים שלי, והם צועקים אלי "הנה הגאון!!".."הנה המלך!!"..והדם מטפטף באיטיות מעצבנת. אני חותך בקושי את הורידים ביד השנייה בעוצמה שלא מצליחה להגיע אל העורקים (שהם יותר זריזים במרוץ השליחים של הדם היישר מהפומפה של הלב)..וכל זה לא כואב, ואני מביט היישר אל תצלומה של תמר ומתלונן: "היפאנים שכל כך יודעים להתאבד,מוכרים סכינים מזוייפות כמו ה'טויוטות ' הדפוקות. מישהו כבר אמר 'בחיים אני לא אבין איך הטייסים המתאבדים במלחמת העולם השנייה, חבשו קסדות מגן" תמר לא עונה ואני ממהר להקריא לה שיר שנקרא "אבל אהבה" בדרכי המטפטפת לאיטה את מותי. השיר, במקור נכתב לורד, אבל העיקרון מתגעגע לתמר או לתחושת האושר שאבדה, כמו בסיפור הנפלא של מרסל פרוסט "אלברטין איננה" שמספר על גבר שקם עם שחר ולא מוצא את אהובתו שנעלמה ואט אט הוא מנסה לזכור את הרגעים הרעים שעברו עליו ועל אהבתו(פרוסט שהיה הומוסקסואל כתב את הסיפור לאלברט שנעלם לו באמצע רומן היסטרי)...אני נאנח וטוען לעצמי "אני מבין שהמוות לא כל כך בעדי"..ואז ה"אבל אהבה",התירוץ והאליבי של חיי:
"אבל אהבה
אבל דחוף, אבל כולה
לפני שהיא טורקת את הגוף במלה.
אבל אהבה
במהירות העור,בתדירות טובה ברוח טובה.
בשלל הכוחות שנותר
להגן על הדקה שבגזרות
היכן שידיך מורמות
והכניעה מקדימה בלבן
ענן בלב הכחול
לא מתחשב באמנת ג'נבה.
"אבל אהבה" הוא שם השיר שמעליךְ
הכנפיים שהמריאו ביום היוולדךְ.
מחכות לכל המטען שבךְ
אבל.."
עוד שיר לתמר. ואני מה שציירתי פעם, בשם "מתאבד זוטר":
"תמר שלי!
לילה לא שקט עבר על כוחותינו
ולא השבנו אש
כי היינו אוהבים לאין קץ
כי צחקנו ובכינו את כל האושר הזה
שניתך עלינו.
גשם פתאומי שניתך על גופותינו
עם כל הפנאי לאושר שחדר אלינו
ומהלילה הזה וכל הלילות הבאים
והשקט חזר בשלום לביתי
וכוחותי יושבים על גדותיו
איתך לצידי
בשלוות עולמים."
אסי.מרץ 2007.
ואחרון בזמן שהפיליפיני עט עלי וספג את כל הדם,ואמרתי לו באנגלית:
EVEN DEATH DOES'NT LOVE ME!""
אז לחיי המתים שאפילו המוות לא אוהב אותם והם,כמוני מהלכים לאיטם כמו הציטוט הבא:
"אין דבר יותר פאתטי מנסיון התאבדות שלא הצליח"
"אימת הפרידה תמר
אני מתפרק פה תמר
מאבד מילים שהיו,פעם,שירים
שהייתי,פעם,פחות רסיסים
ונשארתי שרידים תחתייך
גופי אתר עתיקות
מאחר אחרייך ארבעים שנה
ואת תיירת יחידה
ועוד לא הספקתי לנשום ממך לרווחה
לפני שנפלתי על חרבי
ומעי נקרעו ממני מחרדה
ולבי קרס עלייך בשם האהבה
ואני חורבה מזויינת שנותרה
מהתקופה שלי ושלך
וה'די!' המתקרב לעומתי
עם כל הכבר תמר
והלשעבר מזמן האהבה
אז אני מתפרק כאן תמר
..אולי תעברי פה מחר
ותרכיבי אותי מחדש
לחזור אל מי
שכל כך אוהב אותך
..אולי זה לא מאוחר תמר."

אסי מאי 2007

גבר מת מהלך - חלק ב`