שמוליקיפוד

אחת התימות שהנחו את היוצרים בעיבוד לספר על החברות בין הילד החולה לקיפוד המתגנב לחדרו, שיצא לאור ב-1955 בהוצאת ספרית פועלים, היא הגברת הקונפליקט והדגשת השוני בין גדי לשמוליקיפוד, כמו גם בין השפות שלהם. "זה נכון ששתי הדמויות מבינות זו את זו ושאין מכשול בעניין, אבל מבחינת הסיפור ומבחינת מי שרואה את זה מבחוץ יש כאן קיפוד — חיה שלבושה ומדברת בשפה מסוימת — ומנגד ילד בתוך בית חם שמדבר בשפה אחרת", מספר צ'רני, שתיכנן זמן רב להעלות עיבוד בימתי לספר שעליו גדל גם בשל הקשר המשפחתי (הספר נכתב בהשראת חוויית ילדות שעבר אחיו הגדול, גד צ'רני, והומצא תוך כדי החלפת רעיונות בין הבן לאביו הסופר, י"א), "זה מגדיל את השוני ואת הניגוד ביניהם ועושה את החיבור משמעותי יותר".

הקשר בין השלושה לבין השפה הערבית החל בראשית השנה שעברה, כשצ'רני, שלמד ערבית מגיל שבע, העביר לבית הלחמי ולווליניץ שיעורים ללימוד השפה. באותה תקופה קיבלה החבורה פנייה מעמותת "יד ביד" להעלות הצגה קצרה בת 15 דקות בגן הדו־לשוני שבמכללת בית ברל וכך הם בחרו ב"שמוליקיפוד", שלמרות היותו ספר קאנוני על מדף ספרות הילדים העברית טרם תורגם לערבית. ההצגה זכתה לתגובות אוהדות ובאוקטובר האחרון, עם התגברות אירועי האלימות והטרור ברחבי הארץ, נענתה הקבוצה לקול קורא שפירסמה הקרן החדשה לישראל למתן מענקים לפרויקטים המקדמים חיים משותפים ליהודים ולערבים והחליטה להעלות הפקה מלאה של "שמוליקיפוד", שתוכל גם להתנייד ולהופיע בכל מקום בארץ. ההצגה, המיועדת לבני שלוש עד שמונה, עולה כעת כהפקה משותפת של תיאטרון יפו בניהולו של הבמאי יגאל עזרתי ושל תיאטרון הילדים והנוער "אל־מינא", מייסודם ובניהולם של המחזאית רז ובעלה הבמאי והשחקן נורמן עיסא.
לכתבה...