דאדל"ן

"אם אני מוכן לוותר על זה שהבית שלי יהיה שווה פי שניים, אני לא מבין למה המינהל לא מוכן לוותר", אמר השבוע החידונאי והפסל דן חמיצר, שמתגורר בכפר האמנים עין הוד שבמורדות הכרמל ב-20 השנים האחרונות. לאחרונה הודיעהרשות מקרקעי ישראל כי תבטל את ועדת הקבלה בכפר, שפועלת עשרות שנים לפי דגם ייחודי של אגודה שיתופית, שלפיו רק אמנים רשאים לרכוש קרקעות או לבנות בתים בכפר. הדבר פורסם השבוע באתר "וואלה", והתושבים נערכים למאבק משפטי.

עין הוד הוקם ככפר אמנים בשנת 1953 על ידי הצייר והאדריכל מרסל ינקו וחבריו שהתיישבו בו. כיום חיים בכפר כ-150 אמנים ובני משפחותיהם. בשנות ה-70 נחתם בין האגודה השיתופית שהקימה את הכפר לבין מינהל מקרקעי ישראל הסכם, שלפיו נדרשות המלצת האגודה או אישורה לביצוע פעולות שונות בתחומו, בין היתר קליטת חברים חדשים.

לדברי רשות מקרקעי ישראל, לפני שלושה שבועות התקיימה אצל מנהל המרחב העסקי בחיפה פגישה בהשתתפות נציגי האגודה בעין הוד ובא כוחם, שעסקה בשיווק מגרשים בכפר. מהרשות נמסר כי "המדיניות שהוחלט לפעול על פיה באגודת עין הוד, לאחר שנבחנה על ידי האגף המשפטי ומשרד המשפטים, היא שתיקון מספר 8 לפקודת האגודות השיתופיות חל גם על המקרה הפרטני בעין הוד, קרי, לא נדרש עוד אישור אגודת עין הוד או ועדת קבלה לצורך העברת זכויות ופעולות נוספות. כמו כן הקצאות חדשות לקרקע יהיו במכרז פומבי בלבד".

לדברי התושבים, הם עדיין לא ראו את חוות הדעת המשפטית שקיבלה רשות מקרקעי ישראל, אבל יש להם שלושה חודשים להתארגן כדי לנסות ולסכל את ההחלטה. אם דבר לא ישתנה, "זה סוף הכפר כמו שהוא", אומרת תמר נבון, אדריכלית וחברת ועד הכפר, שהתקבלה אליו לפני 15 שנה. מוש קיינר, מוזיקאי ויו"ר ועד האגודה, טוען שהמהלך "יהפוך את המקום לעוד שכונת וילות".

לדברי נבון, "היום אנחנו מפעילים סינון, שבניגוד לוועדות קבלה אחרות הוא לא על רקע גזעני, אלא כי מראש הכפר הוקם ככפר אמנים ואם לא תהיה ועדת קבלה שהקריטריון שלה הוא אמנים, זה יילך למרבה במחיר". בשנים האחרונות התווספה ל"ג'ורי", ועדת הקבלה האמנותית המחליטה מי מוגדר אמן ומי לא, ועדה הפועלת באופן דומה לוועדות ביישובים קהילתיים אחרים, ותהליך הקבלה כולל גם בדיקה של מכון חיצוני.

חמיצר מדגיש כי במקרה הזה, למרות השם "ועדת קבלה", הכפר הוא אחד המקומות הפלורליסטיים בארץ: "עין הוד זה המקום הראשון בארץ שגרו בו הומואים ולסביות מחוץ לארון כבר בשנות ה-50. גרו וגרים פה גם דרוזים ומוסלמים". הוא מזכיר את תנועת הדאדא, שמייסד הכפר ינקו נמנה עם מקימיה ושרוחה שורה גם היום על הכפר, ומספר כי היישוב הוא "לא רק אוונגרדי אלא גם טולרנטי. זה יוצא דופן".

איש מהתושבים שדיברו עם "הארץ" לא טען להתנכלות, אבל חמיצר משוכנע ש"בתקופות אחרות אף אחד לא היה חושב לקחת את הפנינה הזאת". לדבריו, "זה הפך להיות מקום של בוהמה, כמו במקומות אחרים בעולם. מרצ מקבלים פה את מרב הקולות, רק עיתון 'הארץ' נכנס לפה. היום זה פגר שקל להתעלל בו".

מהגינה המוריקה שליד ביתו הצביע חמיצר אל מעלה הרכס, שם שוכן המושב הדתי ניר עציון. "תארי לעצמך שמחר נגמר החוזה שלהם. מישהו היה חושב לפתוח את החוזה? זה מושב שמקבל רק דתיים". הוא ממשיך ומציין גם את הכפר השכן, עין חוד, ואת דליית אל-כרמל ועוספייה, שאינן רחוקות מעין הוד: "צביון שונה לא תמיד מעיד על גזענות או הדרה".

עד שנות ה-90 נמכרו המגרשים בכפר במחיר זול יחסית, שאפשר גם לאמנים מעוטי יכולת לקנות שטח בכפר. אבל מאז עלו המחירים. במכרז האחרון שנערך בכפר, ב-2009, נמכרו קרקעות בשטח דונם בכמעט מיליון שקלים, אך המחירים בו עדיין נמוכים ממחירי הקרקעות בזכרון יעקב הסמוכה או במושב כרם מהר"ל. "ערכי הנכסים עלו בכל הארץ, אבל אם זה יהיה פתוח ולא יהיו מגבלות זה יהיה יותר יקר", אומרת נבון.

כיום הביקוש לבתים ולמגרשים בכפר לא גבוה בגלל המגבלות. גם נבון יודעת ש"מבחינת התושבים המהלך אולי לא רע, הערך של הנכסים יעלה", אבל אומרת שהם מעדיפים לשמור על צביונו הייחודי. גם כך לא חסרות בעיות בדגם שלפיו פועל הכפר: כך, מספר חמיצר, התקנון לא מאפשר לו להוריש את ביתו לילדיו. לא קל להוסיף ולהתמקד בעיסוק באמנות ואת רוב הפעילויות בכפר מממנים התושבים מכיסם, ובכל זאת, הוא אומר, "יש רצון לשמר את הניסיון השברירי הזה".

נבון מודעת לתדמית של עין הוד ככפר עשירים, הרבה בזכות אמנים מפורסמים שרכשו בתים במקום, ומתעקשת להראות שפני הדברים שונים. "רוב האנשים לא עשירים", היא מבהירה. "יש התפרקות אידיאולוגית שהתחילה בשנות ה-80, כמו בכל הארץ, ומשהו קצת אבד. אבל היום יש חזרה לאידיאולוגיה, צעירים בני 40-30 שרוצים משהו אחר. המטרה היא לא להעלות את ערכי הנדל"ן, אלא לקיים את הכפר כמו שהוא אמור להיות". היא עצמה, לדוגמה, מתגוררת בבית ישן שבו חדר הורים וחדר ילדים המופרד במחיצה מהסלון ומהמטבח, ואומרת ש"יש פה גם אנשים כאלו, והם לא מעט". התבוננות בבתי הכפר אכן מגלה שיש בו וילות, אבל לא רק.

התושבים מודעים מאוד לביקורת שנמתחת תדיר על תושבי הכפר, שחלקם גר בבתי עין חוד, ששכן במקום עד 1948. צאצאי אחת המשפחות בכפר הערבי הקימה אותו מחדש בקרבת מקום, ובין הכפרים יש היום יחסי שכנות טובים. הביקורת, לדברי התושבים, נובעת אולי מהעובדה שבניגוד לכפרים פלסטיניים אחרים, שנמחקו עד היסוד, בעין חוד ברחו התושבים והותירו את הבתים על תלם. בחמש השנים שחלפו מקום המדינה ועד שינקו וחבריו התיישבו בעין הוד שימש הכפר בעיקר לאימונים צבאיים, למעט ניסיון כושל ליישב בו עולים, שנטשו אותו כעבור זמן קצר והקימו לא הרחק ממנו את מושב צרופה. חבורת האמנים שהתיישבה במקום התעקשה שלא להרוס את הבתים הקיימים, ושרידי הכפר שננטש מותירים את הזיכרון חי ומוחשי. החלטת רשות המקרקעין, הם אומרים, אולי תעורר שמחה לאיד אבל ממילא לא תתן מענה לבעיה.

בכפר פועלים כיום, לצד בתי האמנים והגלריות, גם כמה מוסדות תרבות, מסעדות, בתי קפה ופאב. השבוע, אחר הצהריים, לאחר שהסתיימו שעות הפעילות של המוזיאון והגלריה המרכזית, עדיין הסתובבו מבקרים בין בתי הכפר הטובל בירוק ומשובץ כולו עבודות אמנות, ובפאב "צ'וצ'ו" התכנסו צעירים כדי לראות את משחקי אליפות אירופה בכדורגל ולשתות בירה. "בסופו של דבר", מבקשת נבון להזכיר את חשיבות הכפר למי שאינם תושביו, "בשבת בבוקר זו גם אלטרנטיבה לקניון. נכנסים למוזיאון, נכנסים לגלריה, זו אלטרנטיבה תיירותית". לדבריה, "המנגנונים הביורוקרטיים מכתיבים חוק, ואף אחד לא חושב על מקרה ספציפי. אני לא מצליחה להבין את ההיגיון".