מתוניסיה: עין הוד -צרופה

כשאחיי חזרו מהצבא הם יחד עם הוריי בקשו להיות חקלאים. מאחר שרצינו להיות חקלאים העבירה אותנו הסוכנותלעין הוד. היום עין הוד הוא ישוב אומנים נחשק, אך באותם ימים הוא היה ישוב נטוש על ידי הערבים וכולו מכוסה בסלעים ואבנים ולא מתאים לחקלאות. אבי עבד שם במסיק זיתים וכן קטף חרובים, שעד היום לא ידוע לי מה עשו עם כל החרובים שקטפו שם.

הבית שקיבלנו בעין הוד היה מהרכוש הנטוש והוא כלל חדר גדול ויפה עם חלונות מסביב. הבית היה כאמור רכוש של הערבים שברחו בזמן המלחמה. את החורף של אותה שנה בעין הוד לא אשכח לעולם. החורף הזה היה קשה וירדו שלגים רבים. הגג שלנו דלף מכל הכיוונים ואמי שמה סירים וצלחות בכל פינות הבית כדי שנוכל להמשיך ולהיות באותו החדר. אבל בעיני כילדה השלג מאוד מצא חן. אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה רצה אחרי העיזה בשלג ומאושרת עד מעל הגג. כדי לחמם את הבית אספה אמי זרדים וענפים ומהם הדליקה מדורה. את הגחלים הכניסה הביתה וכך חממה אותו מעט.

אחרי שנה בעין הוד למדנו לדעת שחקלאות לא תצא לנו מאדמת הטרשים והסלעים של עין הוד. לכן ביקשנו לעבור לישוב אחר והסוכנות אכן דאגה לבנות לנו בתים ולהעביר אותנו למושב העובדים “צרופה”.

לכתבה...