דברים שאמר גדעון סלע בטקס יום הזיכרון בעין הוד:

נולד בחיפה בתש"ז.
היה חבר גרעין "דגן" ובמסגרתו חי במשק.
עם צוות מחבריו לגרעין יצא לעבודת הדרכה בין ילדי עולים בירוחם.
לאחר מלחמת ששת הימים חזר לצה"ל ובעת מילוי תפקידו נפגע בתאונה בבקעת הירדן.

נפל בד' באדר תשכ"ח

ב-3 במרץ 1968 הייתי אמור לצאת לבקעת הירדן לצלם עבור חט' הצנחנים שמוקמה אז שם, בה שירת גיורא. קבענו שנפגש. ג'יפ היה אמור לבוא ולקחת אותי לשם. בחמש בבוקר חיכיתי ברחוב הצופים פינת דרך הים כפי שנקבע. וחיכיתי וחיכיתי. בסביבות השעה שש התייאשתי וחזרתי הביתה. זמן קצר לאחר מכן צלצל הטלפון. הייתי בטוח שמתנצלים. אבי ענה. ואז שמעתי אותו מתחיל לרטון ומפסיק באחת וצועק: גיורא?! לאאא! 
שעה מאוחר יותר התלוויתי אל דני אחיו כדי להודיע להורים על מותו.

ביוני 69 נישאתי לאחותו רות פנקס. גרנו עד שנפרדנו בעין הוד. שמה היום אילונה. נולדו לנו שני בנים, נועם ב-1975 ויונתן ב-3 למרץ 1977 תשע שנים בדיוק לאחר מותו של חברי.

גיורא שבששת הימים לחם בירושלים לא נפל בקרב. על צורת מותו מעולם לא קבלנו הצהרה חד משמעית. ההודעה הרשמית: "תאונה" - נמסרה מאוחר יותר. יש לי את המחשבות שלי בעניין שלא מרפות מאז. 
אני רוצה לצטט את הפסקה האחרונה מספר שמן הסתם קראנו שנינו :

"הוא נפל באוקטובר 1918. ביום שהיה כה שקט וחרישי בכל החזית, עד שהדו"ח הצבאי נצטמצם במשפט אחד: במערב אין כל חדש. הוא נפל על פניו ושכב על האדמה כישן. כשהפכו אותו על גבו, נראה היה שלא ארכו ייסוריו. הבעת פניו הייתה כה שקטה, כאילו היה ממש מרוצה שכך קרה".
אריך מריה רמרק