ללא איפור: יצחק מיכאל שילה

ללא איפור    יצחק שילֹה     ללא איפור ספר הזיכרונות של יצחק מיכאל שילה, מגדולי השחקנים של הבמה העברית, חושף את האמת מאחורי הקלעים של התיאטרון העברי ואת השחקן כאדם. הספר מעניק זווית ראייה לא שגרתית על תולדות המדינה מנקודת מבט אמנותית.

"הצל" מאת יבגני שווארץ 1949 לאחר פרק זמן ממועד הגעתי לתיאטרון הקאמרי נשבר לי, הרגשתי עצמי לא שייך. כל ההבטחות בהיותי בהבימה לא קויימו. שיחקתי וחיכיתי לרגע המתאים. התכוננתי לנסוע ללמוד, רציתי לנשום אוויר של חופש בלי אינטריגות קטנות, לצאת מן המחנק והקטנוניות, להיות אני. קשה לי להסביר את הרגשתי. רציתי להיות לבד במקום שלא מכירים אותי, רציתי לראות וללמוד, בלט, תנועה, רציתי המון דברים והנה הגיעה השעה. הודעתי לפפו מילוא שאני עומד לנסוע. "מה פתאום, למה, חכה." לכתבה...

רבים ראו על הבימה, או על מסך הקולנוע, את השחקן יצחק שילה (2007-1920), אבל הספר "ללא איפור" חושף לראשונה את דמותו המרשימה גם מאחורי הקלעים. שילה שיחק בתיאטראות הבימה, הקאמרי וחיפה, בסרטים ובהצגות בארץ ובחו"ל, והספר מלא באנקדוטות ובסיפורים עליו ועל שחקנים, במאים ומפיקים אחרים. כל זה מלווה בצילומים רבים ובציוריו של שילה. התפקיד הראשון של שילה לפני קהל היה בהיותו בן עשר בפולין. בעיר קטוביץ היה נהוג לקיים הופעה של אמן לפני הקרנת סרט. פעם הופיע שם מהפנט וביקש מתנדב. יצחק קפץ על הבמה בהתלהבות. המהפנט ביקש ממנו להחזיק בידיו ארגז ריק, ואמר לו בלחש: "ילד, תעשה לי טובה, כשאגיד לך שהוא כבד, תעשה את עצמך כאילו אין לך כוח להחזיק בו ותפיל אותו על הרצפה". יצחק עשה כדבריו והקהל הריע למהפנט, אך לא לשחקן הצעיר. שילה בא לארץ ב–1934 ועד מהרה התקבל לתיאטרון הבימה. בשנת 1948, בעצם ימי מלחמת העצמאות, נסע עם הבימה לארצות הברית. התיאטרון העלה שם ארבעה מחזות: "הדיבוק", "היהודי הנצחי", "אדיפוס" ו"הגולם". אבל לשילה היתה גם משימה חשאית: לאסוף ספרות צבאית וסרטי הדרכה צבאיים ולהעבירם לארץ. לכתבה2...