אין מנוס מהמסקנה

שלוש שנים אחרי שריפת היער הקטלנית של דצמבר 2010 בכרמל, אני עומד על המרפסת בביתי בעין הוד ומביט ביערות העוטפים את הכפר, וסופר את הימים לקראת השריפה הקטלנית הבאה. במדינה שבה אחד הביטויים המשמעותיים של 120 שנות ציונות הוא הפרחת גבעות צחיחות על ידי נטיעה מסיבית של יערות, האמירה "היער הוא האויב" היא כמעט הצהרת בגידה. אבל נראה שאין מנוס מלבחון שוב את התועלת לעומת הנזק ביחסי הגומלין בין האדם לעץ.


 בקליפורניה ובאוסטרליה השריפות מכות מדי שנה, ועולות בחיי אדם וברכוש רב. ההבדל הקטן בינן לבינינו הוא, ששם מדובר בשטחים עצומים, ואילו אצלנו – כל שריפת יער מגיעה אל שטחי המגורים בתוך דקות. רק בחודש האחרון היו שלוש שריפות ביערות הכרמל, שרק בנס לא התפשטו.


 מבקר המדינה הקודם, השופט מיכאל לינדנשטראוס, קבל בראיון בכלי התקשורת על כך שלא באו חשבון עם האחראים, לתפישתו, לחוסר המוכנות של המדינה לשריפה הקטלנית בכרמל בשנת 2010. קראתי את הראיון, כשאני יושב ומביט ביער. גדלתי בין יערות אורן מילדות, וחוויתי שריפות קטנות וגדולות. השריפה הנוראית של 2010 לא תישכח - עקב המחיר הנורא בחיי אדם, אבל לפניה היתה השריפה הענקית של 1998, שגם בה פונו יישובים שלמים. אני זוכר את השריפות בצבעים וקולות חיים: קירות אש בגובה של עשרות מטרים, מדלגים מצמרת אורן אחת לאחרת ומסתערים על בתי הכפר במהירות שבה נעה הרוח המזרחית השוצפת. וזה קורה מהר. אנשים אינם יודעים עד כמה אש היא מפחידה, עד שהם חווים את השאון המתלווה אליה – שאגה אדירה של אוויר חם שנשאב ונדחף, עשרות אלפי אצטרובלים מתפוצצים, ועצים יבשים המתכלים ברגע.


 היער שנשרף ב–2010 עוד מחוק. אך היערות שלכאורה הוכחדו בשריפה ב–1998 שיקמו את עצמם, וזה האסון הנורא הבא: יער האורן מתחדש בצפיפות גדולה פי כמה מזאת שהיתה בו . עצי האורן הצעירים הם עכשיו בגובה של מטרים ספורים, בעתיד הלא רחוק הם יהיו די גבוהים ויבשים כדי שכל ניצוץ יגרום לקטסטרופה. זה יקרה עוד חמש, עשר, או עשרים שנה. התאריך לא ודאי, התוצאה ההרסנית כן.


 הדו"ח של השופט לינדנשטראוס מצא ליקויים קשים, ועכשיו כל הגורמים עסוקים במחול מעייף של העברת אחריות לאחר. כאשר דורשים מרשות הטבע והגנים לדלל את היער, היא טוענת שאין לה די כסף כדי להיכנס לעומק היער המתחדש ולדלל את האורנים. רשות הטבע מצדה דורשת שהיישובים יקיפו את עצמם באזורי חיץ, שלא יאפשרו לאש לדלג לתוך היישובים. מומחי יער טוענים, שאזורי החיץ יקרסו כאשר האש תגיע אליהם. רשות הכיבוי דורשת מצדה היערכות כיבוי, שכדי לעמוד בה צריך תקציבי ענק, וכולם אחוזים זה בזה במעין ריקוד ביורוקרטי שסופו ידוע מראש – שוב לא נהיה מוכנים ביום פקודה.


 כאשר נוצר מצב כזה, בעל פוטנציאל קטלני לעתיד, אין מנוס מהמסקנה, שבהעדר תקציב וכוונה, ובקונצפציה שכבר הוכיחה את עצמה כקטלנית, יש להתחיל להתייחס - אחרי 120 שנות ציונות ונטיעת אורנים - אל היער כאויב, ולהרחיקו עד כמה שיותר מהיישובים.



 הכותב הוא תושב עין הוד

לכתבה...