אסתר הרטוג, : חייל על הגג

במשך שלוש שנים שהתה אסתר הרטוג, במאית הולנדית-ישראלית, בקרב קהילת המתנחלים של חברון - בניסיון להבין את מניעיהם ולגלות את אורח חייהם מבפנים. בחברון ישנה קהילה יהודית של כ-800 מתיישבים, המאובטחים ומופרדים על ידי צה"ל מכ-120,000 הפלסטינים החיים בעיר. הרטוג מראיינת כמה מתנחלים מקומיים הפורשים בפניה באדיבות את התוכנית המשיחית של התיישבותם במקום. במקביל היא גם עוקבת אחרי ילדיהם המשוטטים ברחובות ולומדת להכיר את החיילים שהוצבו במקום. ההתבוננות הסבלנית בחיים היהודיים בחברון - ובהתנהלות היומיומית של המשטר הצבאי שמאפשר אותם - חושפת מציאות הזויה, ומצליחה לחדור אל מעבר לייצוגים התקשורתיים המוכרים של מתנחלי חברון.

"הרטוג מגלה כשרון טבעי בצילום וביכולת להכיל סיטואציות שמלבד היותן משקפות את הלך החיים במקום יש בהן מבט רענן בנושא שנדמה שתועד לעייפה. הרטוג מתמקדת בסרט לא מעט בילדים. היא מנסה לענות על השאלה מה זה אומר לגדול במקום כל כך טעון ורווי באלימות. הילדים נראים משחקים תופסת על החיילים, זוכים לקבל ברד וטוסטים מרכב שהגיע לחלק צ'ופרים לחיילים בעמדות כי בעיני רוחם הלומדים תלמוד במקום כמו חברון הם חיילים אמיצים. בכמה מקרים, לעיתים מתוך משחק ולעיתים מתוך היותם משקפים את הלך הרוח בו הם גדלים, הילדים נראים גם משליכים אבנים לעבר בתי השכנים. מהיותה אישה נראה שהרטוג הצליחה למצוא חיבור חזק יותר עם הנשים בישוב היהודי. את הנשים היא מראיינת בבתיהן, בחדר המגורים או תוך כדי עבודות עבודות המטבח והניקיון ללא מחיצות. בעוד עם הגברים הראיונות נערכו בחוץ וקיים מוטיב חוזר של הפרעה בזמן הראיון. פעם יהיו אלה תושבים פלסטיניים שמתחילים לצעוק ולשיר כדי להפריע לראיון, פעם חסידי ברסלב מקפצים לנגינת הרמקולים הרועשים, פעם זו חתולה מייללת, פעם כלב נובח, פעם קצין שמבקש
להתפנות בגלל סיכון בטחוני ופעם חייל שסתם ניגש לבקש אש."
http://primakino.blogspot.co.il/2013/04/2013-14.html