רכבת לעין הוד

על האור בקצה המנהרה והפוטנציאל הטמון דווקא בקווי התשתית כשטחי נופש ופנאי לרווחת הציבור מצביעה אדריכלית הנוף דפנה גרינשטיין בפרויקט רעיוני שאפתני עם הכותרת המכילה בתוכה סתירה פנימית לכאורה, "נוף בקווים - על הקשר שבין תשתיות לעתיד השטחים הפתוחים בישראל". הפרויקט מוצג כעת בגלריה במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה בתערוכה משותפת עם האמנית נורית גור לביא (אוצרת ענת גטניו).
הפרויקט מתמקד במרחב נחל חדרה - נחל אלכסנדר כמקרה מבחן, אבל רלוונטי למרכז הארץ בכללו. בבסיסו, הרעיון להפוך את האילוץ ליתרון ואת "האסור לבנייה למותר לציבור". המבנה האורכי בדרך כלל של קווי התשתיות מאפשר יצירת רצף של פארקים אורכיים, טיילות, שבילי הליכה ואופניים, כחלק מהמרקם העירוני בסביבות בנויות בצפיפות. בשלב הראשון נבחנים הבטים מנהליים וחוקיים של החזון, בתקווה שיהיה לו המשך מעשי.
לתשתיות ישנה נוכחות דומיננטית במרחב, ציין האדריכל צבי קורן בהרצאה פוקחת עיניים בפתיחת התערוכה. הקמתן כרוכה בהשקעה ציבורית עצומה שלא מנוצלת לטובת הציבור, ויש לשנות לחלוטין את הגישה. תשתיות אינן דבר נפרד לעצמו אלא חלק מרצף של פעילויות ושימושים עירונים משולבים, אמר קורן, שכתב עבודת מחקר על המרחב הבין-עירוני בישראל - מרחב שהוא הגדול ביותר כמעט בכל מדינה בעולם, עתיר בתשתיות ורקע למאבקים על הזכות לעיר, הזכות לטבע.
מיצוי הפוטנציאל הטמון במרחבי תשתיות מצריך מודעות לקיומן והכרחיותן מבלי לדחוק אותן הרחק מהעין, בדרך כלל לאזורים עניים ומוחלשים, והכרה במחירים הסביבתיים והחברתיים שהן גובות. ההכשרה של אדריכלי העתיד, כדברי קורן, "צריכה להכין אותם להתמודדות עם האתגרים האלה".
לכתבה...