אולי חוטף את בגין ומייסד את עין הוד

באוגוסט 2007 התפרסם ב"ידיעות אחרונות" ריאיון מפתיע ומרתק, שערכו שלמה נקדימון וד"ר ניר מן עם שמואל גבעון (אולי הקר) שהלך בינתיים לעולמו. בריאיון המיוחד הזה, שראוי שיהיה בכל בית בעין החורש, מספר שמואל גבעון את סיפור חטיפתו של מנהיג האצ"ל, מנחם בגין, והבאתו לעין החורש במסתור, לקיום שיחה חשאית עם הדרג הכי גבוה של ארגון ההגנה. דומני שהסיפור הפתיע את שני העיתונאים המהימנים הללו לא פחות משהפתיע את קוראי העיתון! דבריו של גבעון לא נזכרו עד אז בשום מקור, ופרט לשמועות חתרניות שהילכו בקיבוץ ובין המקורבים מארגון ההגנה, איש לא ידע על כך. וכך אירע, שביקורו הראשון של מנחם בגין אצלנו היה מסתורי, כפוי, ובמחשך.
גבעון סיפר על חטיפתו של בגין מדירת המסתור שלו בלב תל אביב. מה שלא הצליחו הבלשים הבריטים, עלה בנקל בידי הבחורים המצוינים מהפלמ"ח. חוטפיו, ושמואל גבעון בראשם, היו מיוצאי המחלקה הגרמנית, נועזים, חסונים ונאמנים ביותר להנהגת ארגון ההגנה. שמואל הקר, כמו שנקרא בקיבוצנו, היה מנערי עליית הנוער הווינאים שהגיעו ארצה ממש בדקה האחרונה לפני ההשמדה. הם עלו ב-1938, והם בני 16 או 17. לימים השתלבו להפליא לא רק בחיי הקיבוץ, אלא גם במרקם החיים בארץ. לאחר מלחמת העצמאות עזב שמואל עם אשתו הציירת הידועה, גילה גבעון, והשניים הלכו לייסד את כפר האמנים עין הוד. הוא שירת שנים ארוכות בצבא הקבע, והיה בין מייסדי חיל השריון, ותמיד נטה חסד לבני עין החורש שהתגייסו לחיל השריון.
כאמור, בגין נחטף לעיני אשתו ובנו הקטן, והובא כסוי עיניים וכבול לעמדה נידחת בשולי הקיבוץ. כמה עמדות בטון מבוצרות כאלה היו אז ברשת ההגנה של הקיבוץ. כולן נהרסו למעט אחת, עמדת קקון, שאף שוקמה מעט. לענייננו אין זה משנה באיזו עמדה בדיוק התרחשה הדרמה. העמדה הייתה נסתרת היטב בתוך חורשת האיקליפטוסים העבותה שהקיפה את הקיבוץ. בכמה פינות בקיבוץ הם עדיין מתנשאים לשמים. גבעון, שהיה מפקד הפעולה והאבטחה, דאג שאיש מחברי הקיבוץ לא יתקרב אל העמדה. בתום המשימה הוחזר בגין בשלום לדירתו הנחבאת בעיר. פרטי החטיפה וההשבה מפורטים בכתבה ולא אלאה את קוראיי בהם.
בעמדה המתינה למנחם בגין אישיות בכירה מאד מההגנה. גם מחברי הכתבה לא ידעו לציין בדיוק, אם היה זה יצחק שדה או דוד בן גוריון בכבודו ובעצמו. נראה, שעל מה דיברו ומה הסכימו ביניהם לא נדע לעולם. אפשר שדנו בסיום ה"סזון", אפשר שהועלה לראשונה העניין של הבאת ספינת הנשק "אלטלנה", ואפשר שנידון פירוק הארגון הפורש אצ"ל וצירופו להגנה. גבעון לא ידע עד יומו האחרון מה נאמר שם ומי נפגש עם החטוף. כך או כך, איש מהחוטפים, מהמאבטחים, מחברי הקיבוץ ומראשי ההגנה, לא שיער אז, בקיץ 1947, שמנחם בגין ישוב שנית לעין החורש, אך הפעם, חופשי וגאה ועם כוכב המזל הפוליטי שלו הזורח לפניו.
לכתבה...

"החטיפה" שלא הייתה ולא נבראה

למעלה ממאתיים שנה הצליח ברון הירונימוס קרל פרידריך פון מינכהאוזן - איש צבא גרמני, שהתפרסם כבעל מעשיות דמיוניות על מעשי הגבורה שלו - לשמור על תארו כגוזמאי והבדאי הגדול בכל הזמנים, ועל שמו קרויה תסמונת מינכהאוזן.

כל זה היה שריר עד ליום שישי, 31 באוגוסט, 2007 .- היום שבו איבד ברון מינכהאוזן הגרמני את תארו, כ"בדאי הגדול בכל הזמנים", לאיש צבא ישראלי, תא"ל במיל' שמואל גבעון.
שמואל גבעון בן ה-84 "גדוש במבצעים חשאיים" (כדברי אחד מחושפי ה"סקופ", "הסופר והחוקר", שלמה נקדימון), הוכיח שאין גבול לסיפורי הבדים שהדמיון האנושי מסוגל לפתח וגם "למכור" לציבור, בעזרתם האדיבה של "עיתונאים רודפי סנסציות".
לכתבה...

הפאשלה העיתונאית של השנה: ידעות מביים את חטיפת מנחם בגין

במוסף סופשבוע של ידיעות אחרונות היום, מתפרסם על פני ארבעה עמודים סיפור הזוי ומצחיק מפי ישיש המתקרב לשנתו התשעים, הטוען שלפני שישים שנה, בשנת 1947, חטף את מנחם בגין לעיני אשתו עליזה (לא לפני שהחטיף לחטוף סטירת לחי), לקח אותו (בעיניים קשורות) לחקירה בקיבוץ, והחזיר אותו הביתה אחרי כמה שעות של חקירה מתישה. והכל בפקודת ההגנה והמוסדות הלאומיים ובמהלך ה"סזון". למרבה התימהון, המראיין של הישיש המפנטז הוא שלמה נקדימון, ולא אורלי רביבו.
ומדוע זה הישיש הנחמד (שהוא המקור האחד והיחיד לסיפור, ואין מלבדו שום עד ושום מסמך התומכים במעשיה שלו) שתק שישים שנה רצופות? ולמה החליט לדבר עכשיו?
פאשלה עיתונאית שלא זכורה כמותה.
לכתבה...

ועוד...