זיכרונות ילדות

ז'אק פימה, אמן ואספן-חוקר, פועל מתוך זיכרונות ילדות, ואם אלה חסרים - הוא ממציא אותם. תערוכת קומיקס המוצגת עכשיו בבית הספר לאמנות מוסררה בירושלים מציגה רק אפס קצהו של האוסף המופלא שלו
פימה הוא אמן ואספן-חוקר של קומיקס, סוגי צילום שפסו מהעולם וחפצים מייצגים של התרבות הפופולרית. ביתו הוא מוזיאון של איש אחד שהוא גם ילד בנפשו הממאן להיפרד מילדותו.
בתוך ארוניות זכוכית ליד הסלון ניצבות בסך מכוניות מרוץ קטנות בצבעים אדום וכחול וירוק. ואילו בסלון רחב הידיים שעץ לימון בחלונו מוצג אוסף ספרי הקומיקס של פימה. כ-100 פריטים ממנו מושאלים בימים אלה לתערוכה המוצגת בבית הספר הגבוה לאמנות מוסררה בירושלים. אך במבט שטחי החוסר לא ניכר, כי הוא כטיפה בים בספרייה הגדולה.

בתערוכה, שאצרה גבי פימה - צלמת בוגרת בצלאל העובדת במוסררה כאוצרת וספרנית (ואשתו של האמן-האספן) - מוצגים ספריהם היפים של אמני קומיקס צרפתים ובלגים. המפורסם שבהם הוא אבי טינטין, הרז'ה. ואולם, את אלפי חוברות הקומיקס שברשותו הקפיד פימה להשאיר במטחווי הושטת יד, בספרייה המוצבת בחדר האמבטיה הגדול הצמוד לחדר השינה. אולי כי רבות מהחוברות האלה נשארו עמו מתקופת ילדותו והוא לא רצה להיפרד מהן.
ג'ק הוא ז'אק, ז'אק פימה, וזו הכתובת המקורית שהיתה תלויה מעל החנות שלו בתל אביב, שאפשר היה לבוא ולחטט בה ולמצוא - מספרי ילדים נדירים בעברית ועד דמויות פלסטיק קטנות של גיבורי סרטים וסדרות. החנות, ששכנה ליד שוק הכרמל בעיר, נסגרה לפני כשנה בצער לא רב, כשפימה החליט שהוא רוצה לפעול כאספן ולעסוק יותר ביצירה ולא רק במכירות.
התואר אספן מצמצם את אישיותו הרב-גונית של פימה. הוא יליד צרפת, בן 53, השולח ידו בעיסוקים רבים. בצרפת עבד כתפאורן בתיאטרון וכבמאי ומפיק תיאטרון רחוב. באמצע שנות ה-80 ייסד וניהל סטודיו גדול ומצליח לאנימציה בפאריס. ב-1995 בא להעלות הצגה בפסטיבל עכו וגילה שהוא נמשך לארץ שמעולם לא ביקר בה. רצח יצחק רבין, חודש אחרי שגמר בלבו להשתקע כאן, לא שינה את החלטתו. הוא הביא את האוספים שאסף במשך 30 שנה ונשאר בארץ.
כיום הוא עובד בתערוכה "פנס קסם" במוזיאון ישראל, המשלבת סרטים דיגיטליים עם הקרנת סרטים בטכניקות ישנות. "הרגשתי שאני צריך לנקות את הראש", הוא אומר. "אספתי ואספתי, והגיע הזמן להיעצר ולחשוב מה הלאה". פימה מפעיל את המקרנים של 35 ו-16 מ"מ. באחת העבודות, שיצר יונתן מונק ורואים בה פעולה של בעירת נר עד דעיכתו, נדרש פימה להחליף גלגל כל 45 דקות ונהפך לחלק מהעבודה.

"אני חושב שיותר ויותר אני מבין למה אני מתעסק בחומרים הללו", הוא אומר. "לימוד העבר נועד להבין את ההווה. אבל זה לא רק אינטלקטואלי אלא יש בזה משהו פואטי. אני מחפש רגשות, אווירה, כמו בתמונות המשפחה. זה משחק בדיוני שמשלים את הרגש האמיתי החסר. אני גם אוסף כדי להיפרד מהזיכרונות ולהעביר אותם הלאה.
".
לכתבה...