בועז טל

הצלם בועז טל מת אתמול (שבת) בגיל 60 לאחר מאבק במחלה קשה. תצלומיו עסקו בעיקר בדיוקן קבוצתי של משפחתו, בהגדרת זהות מורחבת באמצעות המשפחה. בנוסף, טל היה מרצה אהוב, ושימש במהלך השנים ראש המחלקה לצילום וידאו במכללת ויצ"ו חיפה, ראש המחלקה לצילום במדרשה לאמנות, ודיקאן בית הספר לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון. עבודותיו מצויות באוספים מוזיאליים ופרטיים.
תצלומיו כללו תמונות מחיי משפחה, סצינות-פנים מחיי היום-יום, אך בוימו כסצנות בארוקיות אלגוריות והרות-גורל. המצולמים שלו היו בני המשפחה: שלוש בנותיו, הוריו של טל וידידים. יותר מכל דבר אחר, מזוהה טל עם צילומי זהבה אשתו, אותה הכיר כשהיו שניהם סטודנטים במדרשה לאמנות. זהבה מתה מסרטן בשנת 2006 בגיל 54, מאז, הודה בעצמו בריאיונות, לא הצליח להתאושש.
מלבד היותה מודל הצילום המועדף עליו, היתה זהבה גם הצופה הראשונה והמבקרת הנחרצת שלו. "היינו דנים על העבודה שלי וזה יצר בעיות", סיפר לריאיון ל"הארץ" ב-2007, "הבת הגדולה אומרת לי שכל הזמן רבנו. בטח רבנו, לא צעקנו על הילדים או על עבודה. צעקנו על אמנות. היא הייתה מעליבה אותי אם היא היתה אומרת לי שאני מזייף. זה עצבן אותי כי לפעמים היא צדקה. הייתי חשוף לגמרי לפניה ובמובן הזה הביקורת שלה היתה קטלנית".
הקשר הסימביוטי בין טל לאשתו תרם לתוכני התצלומים - הוא איפשר לטל חציית גבולות ונגיעה בנושאי טאבו. עם תערוכותיו הבולטות נמנות: "מתווה לגבר ואישה" במוזיאון ישראל 1987 ו"בועזהבה" בגלריה האוניברסיטאית של תל אביב ב-2010. במוזיאון תל אביב הוצגה ב-2001 תערוכת יחיד גדולה שלו: "אלגוריה/אלגרו נון טרופו", שאצרה נילי גורן, וכללה עבודות מ-1978-2001.
ראש ביה"ס לאמנות במדרשה בבית ברל, דורון רבינא, אמר אתמול כי "לטל תפקיד מכריע בהתבססות הצילום כמדיום אמנותי בארץ בשנות השמונים וחלק מרכזי בקידום הוראת הצילום והחינוך לאמנות בארץ". הלווייתו תתקיים היום בבית הקברות בעין-הוד בשעה 15:00.

http://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.1681489

http://zioror.wordpress.com/2012/04/08/boaz_tal_rip/