פרס מפעל חיים אסי דיין

 בשבוע שעבר ,בפעם השלישית בשנים האחרונות,שאני מוזמן לטקס

 חגיגי שבו,בין השאר,"מישהו החפץ לרמוז לי על קץ דרכי"(אולי

 הקב"ה,או הקב"ן הממלכתי,או השטן,או מבקר המדינה,או מנחם

 גולן,או,אולי,האני העליון והאלטר אגו שלי)... ואני מוזמן לקבל את

  פרס עבור 'מפעל חיי'"..אז ככה..ה-"מפעל" הוא חדר-המיטה שלי

 והפועל היחידי הוא אני שרוב הזמן שובת מרוב שאין למפעל עבודה

 והקופה הם 20 השקלים שבכיסי,לאחר שאמי נתנה לי פיצויי פיטורין

 של עצמי כמנכ"ל,בסך 100 שקלים שאיתם רכשתי למנכ"ל המודח

 4 טורטית.6 קרמבו.ויחידה אחת של גלידת וניל-איטלקי.אך כדי לא

  לפגוע בשמי הטוב שזכה,לפני שנתיים ב"פרס עבור נפעל חיים" ניתן

 לי ע"י האקדמיה ,עשיתי סרט חסכוני כי כתבתי,ביימתי ושיחקתי את

  "ד"ר פומרנץ" בשם המפעל שתרם אותי בתור "תודה רבה" על

 הפרס,המפעל ו"החיים"+השיר שכתבתי וקראתי לאקדמיה:

 בראשית לא היה כלום,גם באחֲרית

 וביניהם הייתי אני

 מהלך בארצות,עיני בוכות

 כמו קהלת בירושלים

 ואני אין לי בראשית ואין לי אחרית

 כמו צמח רב שנתי

 כמו שמות של מקומות

 כמו הים שלא סופרים את גליו

 כמו מקומות

 כמו כל המנֶגֶד הזה

 ולא החכמתי כמו קהלת

 ואני יודע יותר ויותר

 מה שפחות.

 זה היה שיר טראגי של מנכ"ל ללא מפעל,והחיים שלו,בעיקר,מתים.והפרס

 עוצר במשקלו הרב,את דלת חדר-המיטה,דלת שרוח-פרצים עלולה להיסגר

 ולהשאיר אותי,שובת,במיטה,מבלי לדעת אם ,אי-פעם,יגיעו אלי אורחים...

 ועכשיו,בטקס הפתיחה של פסטיבל הסרטים בחיפה,נקראתי שוב אל הבמה

  וקראתי שיר שבו המפעל והחיים היו לשמועה של כל העובר וכל השווא

 הזה שהפך אותי לליצן די עצוב במחזמר עם שיר אחד שניכתב עבורכם

 ואתם הראשונים ךקרוא את האמת שלא העזתי לומר בחיפה,בתור מנכ"ל

 של חברת הקש והגבבה שנקראית:"אסי דיין,מפעלי חיים בע"מ"

 וכאן ב"מר נפש" אני מזמין אותכם לקרוא את מפעל חיי ומותי:

 עד תום

 עכשיו ההרגשה היא די ברורה

 מתישהו,החמצתי אהבה

 והגעתי לעכשיו זקן ועייף

 ממתין למאסף עד שאסע

 אולי בתחנה האחרונה

 מחכה לי אהבה אחת.

 ןמישהי זרה,תחבק אותי בחום

 ןתנסה להזכיר לי את הזמן והמקום

 דווקא בזמן האחרון

 ואני אבכה מתוך השיטיון

 קץ הזיכרון

 לא מסוגל לשאת את הפתאם

 כאילו אהבה זה שומקום.

 כאילו אין לי זמן בזמן האחרון

 כאילו כבר ירד היום

 ואינני רואה את פניה

 ושוב אני מקרי בחייה

 אולי טעתה באיש ובמקום,

 אולי מחבקת עיקרון:

 לאהוב זקן לחצות את חייו

 שלא יידרס,ולא יתחרט

 וימות שלו,

 כי הוא ניסלח ולא יימלט

 מאהבה אחת שתוציא אותו

 שלם בתום זמנו.

 אסי דיין.13/8/2011